בענין סעודת פורים כשחל בעש"ק

Question:

Answer:

קיום סעודת פורים דוקא ביום.[1] אם אכל סעודת פורים בין בליל פורים בין במוצאי פורים לא יצא ידי חובתו.[2] וכתב הרמ''א ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה ורוב הסעודה צריכה להיות ביום ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט''ו עכ''ד.[3] ונראה דמי שהתחיל סעודתו סמוך לשקיעה ממש (ועושה כמו שמזהיר הרמ''א שלא לעשות), ולא אכל כזית פת לפני השקיעה, לא יאמר על הניסים בברכת המזון.[4]

בד''א כשחל פורים בכל יום מימי השבוע מלבד יום ששי. כשחל פורים בערב שבת ישנה ג' מנהגים איך להתנהג.

א.      מנהג הרמ''א – לכתחילה לפני חצות

פסק הרמ''א בתרצ''ה ס''ב שכשחל פורים ביום ששי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת ובמ''ב שם סק''י ביאר דהיינו קודם חצות היום לכתחילה.[5]

ב.       מנהג המהרי''ל – לכתחילה לפני שעה עשירית

והמ''ב מראה מקום להגהות יד אפרים על השו''ע בשם המהרי''ל. ובשו''ת מהרי''ל (סימן נ''ו) פסק דשרי להתחיל לכתחילה סעודת פורים ביום ו' לפני רבע אחרון של היום.[6]

ואע''פ שבסימן רמ''ט ס''ב פסק המחבר שאסור לקבוע בע''ש סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול, וכל היום בכלל האיסור, מ''מ יש להתיר סעודת פורים ע''פ מה שהוסיף שם הרמ''א דסעודה שזמנה ע''ש כגון ברית מילה או פדה''ב מותר. ובמ''ב ס''ק י''ג ביאר דכל שהוא סעודת מצוה שזמנה דוקא אז, אין לדחותה מפני סעודת שבת.[7] וממילא ה''ה לענין סעודת פורים וכ''כ במ''ב שם. נמצא דמדינא שרי לקיים הסעודת פורים כל היום ולכתחילה אין להתחילו אחר חצות ועכ''פ לא ברבע אחרון של היום.[8]

מנחה קודם הסעודה

ואם צריך להתחיל סעודתו אחר חצות צריך להתפלל מנחה קודם.[9] וכ''ש אם רוצה להתחיל סעודת פורים סמוך למנחה קטנה (שהוא ברבע אחרון של היום) חייב להתפלל מנחה קודם.[10] ואם מְמַנֶה שומר שאינו מהמסובים שיזכירנו להתפלל בזמן, יכול להתחיל סעודתו בין סמוך למנחה גדולה בין סמוך למנחה קטנה.[11]

ג.       מנהג המאירי – פורס מפה ומקדש

והנה ראיתי במאירי (כתובות סוף ז:) מנהג אחר. וז''ל אנו ואבותינו נוהגים בפורים שחל להיות ערב שבת שמתחילין בסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום ופורסין מפה ומקדשין וגומרין את הסעודה ומזכירין בה של פורים עכ''ל.

ונראה דבעל נפש יזהר מלנהוג כן כיון דמכניס א''ע לכמה ספקות בהלכה כדאבאר לקמן, אמנם יתכן שבלי משים לב יכנס האדם למצב זה שסעודת פורים נכנס לתוך השבת, או יתכן דיצטרך אדם לנהוג כן אף במכוון מחמת נסיבות נחוצות, ע''כ אסכם איך צריך לנהוג כשפורס מפה ומקדש.

בסימן רע''א מבואר דאחר שאדם קיבל שבת ע''ע או שהגיע זמן קידוש מאליו, אסור להתחיל ולאכול עד שיקדש. ובעה''ש כתב בסי''ג וז''ל ולא לבד שאסור להתחיל לאכול ולשתות בהגיע זמן קידוש דזה גם בהבדלה כן, אלא אפילו היו מסובין לאכול מבעוד יום, דבכה''ג בהבדלה כשהתחיל בשבת לאכול מבעוד יום א''צ להפסיק אפילו נמשך הסעודה כמה שעות בלילה, אבל קידוש אינו כן דמפני כבוד השבת צריך להפסיק מסעודתו ולקדש. אך א''צ להפסיק לגמרי בעקירת שלחן ובברהמ''ז אלא פורס מפה ומקדש, כלומר כמו בכל שבת שמביאין הלחם משנה קודם קידוש ומניחין אותו על השלחן ופורסין עליו מפה ומקדש עכ''ל.

וא''כ אם אדם באמצע סעודת פורים, וכבר בירך על הגפן על היין, ועל הפת בירך המוציא, ואז קידש עליו היום, אסור לו להמשיך לאכול ולשתות עד שיקדש. ומה יעשה, ימלא כוס של יין ויאמר ויכולו, וידלג על הגפן (כיון שכבר נפטר היין שישתה בסעודה זו), ויקדש אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו עד מקדש השבת, וישתה מלא לוגמיו, ובזה קיים קידוש. ואז צריך לאכול פת. אם צריך פת כדי שיהא הקידוש במקום סעודה סגי בכזית (עמ''ב רע''א ס''ק ל''ה) וכדי לצאת ידי שיעור סעודת שבת בעינן שיאכל עכ''פ כשיעור ביצה (עיין סימן רצ''א ס''א ושעה''צ רע''א ס''ק מ''ג). ויוצא ידי קידוש אף קודם צאה''כ. אמנם אם קידש וקיים סעודתו לפני צאה''כ, כתב המ''ב ברס''ז סק''ה דכדאי לחוש למחמירים המצריכים שיקיים סעודתו בלילה דוקא, ולא סגי שיאכל מבעו''י. ע''כ ראוי לאכול עוד כזית לאחר צאה''כ עכ''ד שם.[12]

בענין לחם משנה

אלא דלכאורה יש לעיין במש''כ העה''ש שיביא לחם משנה. דלאיזה צורך צריך ללחם משנה. הרי קידש על היין, וא''צ לברך המוציא (כמבואר שם בס''ד), ורק אוכל עוד כזית או כביצה, ומנין לו חיוב לבצוע השתא על לחם משנה.

וראיתי בהאלף לך שלמה (ח''א סימן קי''ג) דס''ל בפשיטות דא''צ לחם משנה וז''ל, שאלתו במי שקידש עליו היום שפורס מפה ומקדש אם צריך לחם משנה, הנה זה תליא בשני הדיעות המבוארין בסימן רע''א (ס''ד) דאם צריך לחזור ולברך המוציא, אז צריך לח''מ ג''כ, ואם א''צ לחזור ולברך המוציא א''צ לח''מ וז''פ עכ''ל. וכוונתו להא דנחלקו הראשונים במי שפורס מפה ומקדש באמצע סעודתו אם צריך לברך המוציא כשממשיך לאכול פת. דעת הרי''ף והבה''ג דכיון דנתקדש היום ואסור לו לאכול ומחוייב לעשות קידוש הוי הקידוש הפסק וממילא צריך לברך שוב המוציא על הפת. אבל דעת בעל המאור והסמ''ג דאי''ז הפסק וממשיך לאכול כאילו הוא באמצע סעודתו וא''צ לחזור ולברך המוציא. ולמעשה כתב המ''ב בס''ק י''ח כיון דספק ברכות להקל אין אנו מברכים. נמצא, לפמש''כ ר' שלמה קלוגער, כיון דאין אנו מברכים על הפת, ה''ה דאין אנו צריכים ללחם משנה, ודלא כעה''ש.[13]

אלא דלכאורה יש לה''ר דהמ''ב ס''ל דצריך לח''מ כדעת עה''ש ודלא כר' שלמה קלוגער. בסימן רע''א ס''ה פסק הרמ''א דאם אדם שכח לקדש ובירך המוציא על פרוסת לחם ולפני שאכל נזכר שלא קידש, כיון שאינו יכול להפסיק לקדש אז על היין (דיפסיק בין ברכת המוציא להאכילה), צריך לקדש אז על הלחם, ואז יאכל אותו. ובמ''ב ס''ק כ''ג הוסיף בשם המג''א דלאחר שבירך על הפת ולפני הקידוש יביא לחם משנה ואז יקדש ויאכל.

והרי מצאנו ציור דכבר בירך המוציא על הפת והשתא אינו אלא מקדש על הפת, ולכאורה לרש''ק אין צריך ללחם משנה אא''כ מברך עליו המוציא אע''פ שמקדש. ורק לעה''ש דלכאורה מצריך לח''מ לקידוש אף שכבר בירך המוציא יצטרך להביא לח''מ לקידוש.[14]

אלא דיש לדחות, דאין מדברי המג''א והמ''ב ראיה לעה''ש, ואפשר דס''ל כרש''ק. דהנה ראיתי בשמירת שבת כהלכתה בשם הגרשז''א דמסתבר ענין לח''מ הוא שתחילת הסעודה תהא בבציעת שני לחמים זכר למן, וליכא הקפדה שיהא לח''מ בשעת ברכת המוציא. אלא דבדרך כלל מיד לאחר הברכה אוכלים מיד וא''כ לאחר שכבר התחיל סעודתו שוב ליכא ענין בלח''מ שאין זו תחילת הסעודה. ולכן דוקא במקרה של הרמ''א שנמצא בין הברכה להתחלת הסעודה שפיר שייך להביא לחם משנה דאז כשיבצע על שתי הלחם יהיה התחלת סעודתו על לח''מ.[15] אבל אה''נ אם התחיל סעודתו מקודם כמו בדין שבסעיף ד' שם, ופורס מפה ומקדש וממשיך סעודתו, כיון דאינו מתחיל סעודתו אלא גומרו, אינו צריך לחם משנה.

ולפ''ז י''ל אנן דלא מברכין המוציא על הפת כשפורס מפה ומקדש, לכאורה ה''ה דא''צ לחם משנה. אולם י''ל דהא דאנן לא מברכין הוא רק מספק, וספק ברכות להקל, אבל כיון דהרי''ף, הרא''ש והב''י ס''ל דהקידוש הוי הפסק, א''כ מה שמתחיל לאכול אחר קידוש באמת הוי התחלת סעודה, וא''כ מספק אולי ראוי להחמיר להביא לחם משנה, וצ''ע.[16]

והנה הנהגה זו להתחיל סעודתו ולפרוס מפה ולקדש אינו ראוי לבעל נפש, דהרי מכניס א''ע בספק ברכות. דבארנו מש''כ המחבר סימן רע''א ס''ד דנחלקו הראשונים אם הקידוש הוי הפסק או לא ונפק''מ אם צריך לברך המוציא כשממשיך לאכול פת, וא''כ ראוי לכל בעל נפש ליזהר שלא יבוא לידי כך.[17]

בענין רצה ועל הנסים בתרתי דסתרי

לאחר סעודתו מברך ברכת המזון וצריך להזכיר רצה.[18] ונחלקו האחרונים אם יזכיר על הנסים או לא. דעת המ''ב דמזכיר שניהם. וז''ל תרצ''ה ס''ק ט''ו כשחל פורים בע''ש ומשכה סעודתו עד הלילה חייב להזכיר של עכשיו דהיינו רצה וא''כ איך יאמר על הניסים דהוי תרתי דסתרי, וכיון דאין הזכרת עה''נ חמור כ''כ, לכן יאמר רק של שבת עכ''ל.[19] ובשעה''צ ס''ק י''ט כתב דכן מצדד הח''א (קנ''ה:ל''ב).

מאידך, פסק הפמ''ג דיזכיר גם רצה וגם על הנסים.[20] וכ''כ המאירי (כתובות ז:, הבאתי לשונו לעיל). וכ''נ דעת המג''א.[21]

סיכום

ישנה כמה מנהגים בסעודת פורים כשחל בע''ש. יש נוהגים להתחיל לפני חצות ויש נוהגים להתחיל לפני שעה עשירית. ואם עושים כן יוכל לסיים לפני שקיעה ולהתפלל ערבית ואח''כ לקדש ולאכול סעודת שבת כרגיל בכל שבתות השנה. ויש שנהגו להתחיל סעודת פורים מבעו''י ולהמשיכו בשבת כסעודה אחת ולפרוס מפה ולקדש.

וכל אלו ההנהגות רשאי אדם לעשותו גם היום, ופרטי ההלכות הנוגעות לסדר היום של כ''א מהם מבוארות כאן. אמנם נראה דמי שאין לו מנהג ברור שנמסר לו שכך נהגו אבותיו באחד מהנהגות האלו ראוי לו להשתדל להתחיל סעודתו לפני חצות, ולסיימו לפני ש''ק.

אע''פ שמצאנו שהתיר המהרי''ל להתחיל לאחר חצות מ''מ רוב הפוסקים בתרצ''ה וברמ''ט הזכירו דלכתחילה יתחיל לפני חצות. ועוד, אם מתחיל אחר חצות יצטרכו כל המסובין להתפלל מקודם ועלול לצאת מכשול מזה. ובאיזה שעה שיתחיל, אינו ראוי לבעל נפש להמשיך סעודתו לתוך השבת דהרי מכניס את עצמו בזה למחלוקת הפוסקים לענין ברכת המוציא לאחר קידוש, וכבר הזהיר המ''ב ליזהר מזה, וכן מכניס א''ע לספק לענין על הנסים בברהמ''ז, והמג''א נתן עצה כדי ליזהר מכעין זה.[22]

לכן הדרך המובחרת היא להשכים לתפלה ולהתפלל עם הנה''ח בפורים שחל בעש''ק, לקיים מצוות היום, ללמד תורה ואח''כ לקיים סעודתו לפני חצות,[23] ולסיים מבעו''י בזמן כדי שיוכל להפיג יינו מעליו, ואולי אף לירדם, ולהכין א''ע לקבל פני שבת בקדושה ובטהרה.

BookID: 1 Chapter: 695

---