בענין סעודת ברית מילה חלבית
Question:
האם סעודת ברית מילה חייבת להיות ממאכלי בשר א"ד אפשר להכין סעודה ממאכלי חלב, והאם הדבר תלוי במנהג המקום, שכמדומה לי שבחו"ל עושים סעודות חלביות לברית מילה ובא"י עושים דוקא סעודות בשריות?
Answer:
בדבר שאלתך בענין סעודת ברית מילה אם צריך לעשות דוקא מבשר או דאפשר לעשותו ממאכלי חלב וסבור אתה שד"ז תלוי במנהג, ובחו"ל עושים ממאכלי חלב ובא"י מקפידים על מאכלי בשר, הנה יש לברר בזה כמה ענינים. יש לברר מהו ענין סעודת ברית מילה האם הוא חובה מה"ת, מדרבנן או מנהג. ואפשר דאינו חובה אלא רשות. ועוד יש לברר אם ענינו להביא לשמחה, ואפשר דבעינן דוקא בשר לקיים ענין שמחה.
והנה בשע"ת או"ח תקנ"א ס"ק ל"ג הביא תשובת אור נעלם דסעודת ברית מילה היא מדאורייתא, אלא דהשע''ת הביא שם דמדברי הב"י יו"ד בס"ס רס"ה משמע דאינו מן התורה, דהביא הב''י מש"כ באבודרהם וז"ל נהגו לעשות סעודה ביום המילה ויש סמך מהמדרש שאומר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה"ג מל את יצחק שעשה משתה ביום השמיני עכ"ל, ומדכתב ויש סמך מהמדרש נראה דאי"ז מה"ת. וגם מלשון המחבר יו"ד רס"ה סי"ב נראה דאינו מה''ת דז"ל נוהגין לעשות סעודה ביום המילה עכ"ל.
והדברים יותר מפורשים דאין חיוב סעודת ברית מילה מה"ת, בגר"א או"ח תר"מ ס"ו, דעל מה שפסק המחבר דחתן ושושביניו וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה, וברמ''א מגיה דמ''מ סעודת ברית מילה חייבת להיות בסוכה, ובגר''א שם ביאר וז''ל דסעודת ברית מילה לאו מצוה מדאורייתא היא שידחה סוכה כמו נישואין עכ''ד.
ובתשובת בית יעקב סימן ע''ג (הובא בשע''ת תקנ''א ס''ק ל''ג) כתב דחיובו מדרבנן, וכ''נ מספר חרדים פרק מ' אות ג' דכתב מ''ע מדברי קבלה ומד''ס התלוי בפה היא סעודת ברית מילה.
אולם מלשון המחבר הנ''ל משמע דליכא חיוב לעשות סעודה אף מדרבנן אלא רשות הוא,[i] (דכתב ונוהגין)[ii], ומש''כ ברמ''א דהוי סעודת מצוה, ר''ל אם עשה סעודה, הוי סעודת מצוה ולא שמצוה לעשותה, וכ''כ בספר שלחן גבוה על שו''ע יו''ד מר' יוסף מולכו לפרש דברי השו''ע.
ולפ''ז, נראה דמאחר דליכא עליו חיוב לעשות סעודה, לא שייך לאסור סעודה חלבית, ואם אינו אלא מנהג, י"ל כדבריך דתלוי הדבר במנהג המקום ואינו מחוייב לעשות יותר ממה שנוהגין באותו מקום.[iii]
אבל עדיין יש לדון לאחד שרוצה לקיים הענין שעליה נוסד מש''כ במחבר שנוהגין לעשות סעודה, אי סגי בסעודה חלבית, א''ד לסעודת מצוה של ברית מילה שנועד למשתה ושמחה – כמש''כ הגר''א ביו''ד רס''ה ס''ק מ''ז בשם חז''ל דחייב אדם לעשות משתה ושמחה באותו היום שזכה למול את בנו – אולי יצטרך להכין דוקא בשר.[iv]
ועיין במחה''ש סימן רמ''ט סק''ו דמבאר דעת מהר''ש רבו של השל''ה דס''ל דלא מקיימין ענין סעודת ברית מילה במאכלי חלב ובעינן דוקא בשר, שענינו להביא שמחה, ואין שמחה אלא בבשר ויין בזה''ז. והמג''א שם ס''ל כוותיה. והשל''ה והלבוש פליגי וס''ל דיוצאין ידי ענין סעודת ברית מילה במאכלי חלב.
ונראה דפליגי במש''כ בפסחים ק''ט דבזמן שביהמ''ק קיים אין שמחה אלא בבשר, ועכשיו שאין ביהמ''ק קיים אין שמחה אלא ביין. ונראה פשוטם של דברי הגמרא כלבוש דבזה''ז א''צ בשר לשמחה, וכ''ד הב''י באו''ח תקכ''ט לענין שמחת יו''ט, וכך יש לפרש דעת השל''ה. [v]
אבל דעת המג''א ומהר''ש רבו של השל''ה נראה דיפרשו לשון הגמ' כמו שפירשו היש''ש,[vi] דבזמן ביהמ''ק סגי בבשר לחוד לשמחה, ובזה''ז מלבד בשר צריכים גם יין. וא''כ כל סעודת מצוה דבעינן שמחה חייבים בבשר מלבד יין.[vii]
ועיין בביה''ל תקכ''ט דנקט שיטה אמצעית, שהיא דעת הב''ח וש''א, דא''צ לאכול בשר בזה''ז וסגי ביין, אולם איכא קיום מצוה גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה.
נמצא דיש בזה ג' שיטות:
- דעת המג''א ומהר''ש דחייבין בבשר לקיים ענין שמחה שיש בסעודת ברית מילה.[viii][ix]
- דעת הב''ח, ש''א וביה''ל בתקכ''ט דא''צ בשר אבל יש מצוה באכילתו.
- דעת ב''י, דיוצא ידי חיוב שמחה בברית מילה במאכלי חלב.
ולפ''ז היה נראה להכריע בזה כדעה האמצעית דליכא חיוב אבל מצוה איכא כמו שפסק הביה''ל, וכדאי להכין מאכלי בשר לסעודת ברית מילה.
אולם נראה מסברא דאין אכילת הבשר היא המצוה אלא השמחה הבאה ע''י אכילת הבשר, ואם הסועדים היו נהנים ממאכלים חלביים לא פחות ממה שהיו נהנים אילו אכלו סעודה של בשר,(וכ''ש אם נהנים יותר ממאכלי חלב), דשפיר יוצאים ידי ענין השמחה בסעודה חלבית. ואין כאן מצות אכילת בשר דומיא למצות אכילת קרבן פסח, אלא היא מצות שמחה, ואם מתקיימת השמחה יותר באכילת מאכלי חלב, יש אף להעדיף מאכלי חלב.
ונ''ל דכך מתבאר מתוך מש''כ השאג''א בסימן ס''ה שהאריך להוכיח דמצות ושמחת בחגיך נוהג בזה''ז אף דליכא שלמי שמחה, ובשאר מיני שמחות (מלבד אכילת שלמי שמחה) ג''כ יוצאין ידי חובת מצות עשה זו מה''ת, דאין האכילת בשר היא המצוה אלא השמחה שיוצא מתוך האכילה, ולכן אי''ז תלוי דוקא באכילה. ובסו''ד כתב וז''ל ש''מ דכל אדם מצות שמחה מוטלת עליו בראוי לו ובמה שנהנה ממנו עכ''ל. הרי לן דלענין שמחת יו''ט יוצא במה שנהנה וא''צ בשר, ונראה פשוט דה''ה לענין סעודת ברית מילה.
וא''כ אם אכן יש חילוק בהנהגה כמו שהזכרת, בין חו''ל לא''י, אפשר דתלוי בשינוי רצון והנאת הסועדים, ובחו''ל הציבור נהנים יותר ממאכלים קלים בבקר, ובא''י נהנים יותר מסעודה בשרית. ולכן אם אתה משער שרוב בני אדם שיגיעו לסעודת ברית מילה שאתה מתכוין לעשות, יהנו ממאכלי חלב לכה''פ כסעודה בשרית, מותר אתה להכין סעודה חלבית, אף בא''י.
סיכום:
נחלקו הפוסקים בכ''מ שצריך שמחה בזה''ז אם צריך בשר, א''ד סגי ביין. ונראה דהכרעת רוב הפוסקים דא''צ בשר אבל מצוה יש בזה. ולכן כדי לקיים מה שנוהגין לעשות סעודת ברית מילה בסעודה של משתה ושמחה יהיה מצוה להכין סעודה חשובה של בשר.
אמנם נראה דגם זה אינו אלא מפני שמאכלים אלו מביאים לידי שמחה, ואם משער שמאכלים חלביים יביאו רוב המוזמנים לשמחה לא פחות מאשר מאכלי בשר יביא אותם לשמחה, יוכל להכין מאכלי חלב לסעודת ברית מילה.
ומ''מ נראה דיקפיד להגיש יינות לסועדים, דלכו''ע בזה''ז בעינן יין לשמחה, ועוד דכתב הגר''א דחייב לעשות שמחה ומשתה ביום שזכה למול בנו כמש''כ ויעש אברהם משתה גדול.
וישתדל באמת לעשותו משתה גדול וכמו שהזהיר החכמת אדם בכלל קמ''ט הלכה כ''ד דמי שאפשר לו לעשות סעודה לברית מילה ומקמץ ואינו נותן רק קאווע (קפה) או יי''ש (whiskey) ומיני מתיקה לא יפה עושה והגר''א מיחה בהם עכ''ל.[x] אבל אם עושה סעודה גדולה מכובדת של מאכלי חלב[xi] שהרבה פעמים הציבור נהנה בזה יותר מאילו היה להם סעודה בשרית, הוא מקיים בזה מש''כ שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, מצוה שקבלו ישראל בשמחה עדיין עושין אותה בשמחה.
BookID: 2 Chapter: 265
[i] ובעה''ש יו''ד רס''ה סל''ז כתב דבמדינותינו מעטים הם שעושים סעודה ורק אוכלים קצת מיני מתיקה כלעקיך וכיוצ''ב עכ''ל. וגם מזה נראה דאינו חיוב אלא רשות דאל''כ היה מוסיף דעושין שלא כדין.
[ii] ואע''פ דמשמע מתשובת הרמ''א סימן ל''ד דלשון ונוהגין מורה שנוהגים כן ע''פ ב''ד שהורו להם והנהיגום בזה (לאפוקי לשון ונהגו העם), מ''מ אין כאן משמעות של חיוב אלא הנהגה ראויה מאיזה טעם שהורו חכמים או ב''ד. [ובענין שינוי לשונות הרמ''א, (ונהגו העם, העם נהגו, ונהגו, וכן נוהגין, ונוהגין), עיין מג''א ת''ץ סק''ט ופת''ש א''ה סס''ד סק''ה ושד''ח ח''ז עמוד 436.]
[iii] וא''ת דמחכמת אדם כלל קמ''ט הלכה כ''ד כתב דלא יפה עושים אלו שמגישים רק קפה, יי''ש ומיני מתיקה, והגר''א מחה בהם, והרי מבואר מעה''ש יו''ד רס''ה סל''ז דרוב האנשים עשו כן מפני העניות, וא''כ מדוע מיחה בהם הרי כך נהגו השתא, וי''ל דעכ''פ היו מיעוט שעשו כמנהג השו''ע, וכל שעדיין יש שעושין כמנהג הראשון, עדיין נשאר מנהג הראשון במקומו, וכל שאינו עושה כמנהג הראשון אינו מקיים מנהג ישראל. אלא דלפ''ז אף אם רוב המדינה עושין סעודה חלבית ומיעוט מקפידים על סעודה בשרית, אינו מן הראוי להתנהג כרוב המדינה, ורק היכא דכל המדינה נוהג בע''א ממש''כ בשו''ע, יעשה כמנהג המדינה.
עוד י''ל דהחכמת אדם והגר''א ראו זלזול המצוה ולכן התריעו ע''ז, אבל יתכן שכל היכא דרובא דאינשי הפסיקו לנהוג בדבר מסויים א''צ לנהוג בזה אף שכתוב בשו''ע שכך נוהגין, דהא נשתנה המנהג והשתא לא נהגינן בהכי. ויש הרבה דוגמאות לכך, למשל, מש''כ ברמ''א או''ח רמ''ב נוהגין ללוש כדי שיעור חלה (כדי לקיים מצות חלה) ומסיים שם ואין לשנות, ומ'''מ רובא דאינשי לא נזהרין בזה. וה''ה לענין סעודה חלבית, דלא יהא צריך לעשות יותר ממנהג העולם.
[iv] ולפמש''כ בציון הקודם בתירוץ ראשון, דאם מקצת נוהגין בסעודה בשרית, כולם יש להם לקיים מנהג זו, שוב בעינן לברר אם לעיקר המנהג בעינן בשר דוקא. וה''ה יש לדון לדעת בית יעקב הנ''ל וספר חרדים אי נימא דכוונתם דיש חיוב סעודה מדרבנן.
[v] וכן נראה שהוא דעת הרי''ף והרא''ש בפסחים ק''ט.
[vi] ביצה פ''ב סימן ה'.
[vii] אולם אפשר דגם המג''א דמחמיר ביותר דמחייב בבשר, א''צ בשר בהמה דוקא, אלא בשר עוף ואף דגים הוי בכלל. עיין מג''א תקנ''ב סק''ב והובא במ''ב שם סק''ו דגם בדגים יש שמחה לאיש באכילתו, ולכן אסור לאכול בשר עוף ודגים בעט''ב בסעודה המפסקת אף לשיטת המחבר. וע''ע במג''א תקל''ג סק''ח דמותר לצוד דגים בפרהסיא בחוה''מ אפילו נהגו שלא לצוד, מ''מ רשאין לחזור ממנהגם מפני שממעטין משמחת יו''ט, ומשמע דגם דגים מביאין לשמחת יו''ט.
אלא דיש לדחות, דהא ליכא ראיה דאכילת דגים מביאים לדרגת שמחה כמו אכילת בשר, ואפשר דדגים גורמים ענין שמחה פחותה מזו של אכילת בשר, אבל מ''מ י''ל דסגי בדגים, דהרי גם שמחה המחוייבת לסעודת ברית מילה פחותה היא משאר עניני שמחה, כמש''כ הגר''א באו''ח תר''מ ס''ו לבאר הא דסעודת חתן פטורה מסוכה ואילו סעודת ברית חייבת בסוכה, משום דאין סעודת ברית חייבת בשמחה כמו בנישואין, וא''כ אפילו את''ל דשמחה מדגים ובשר עוף אינה גדולה כשמחה הבאה מאכילת בשר, מ''מ אפשר דלשמחת סעודת ברית מילה סגי בהכי. ואם כנים דברי, יוכל להכין דגים לסעודת ברית מילה די''ל דהוי בכלל מאכל חשוב המביא לידי שמחה, וא''צ מאכל בשרית.
[viii] ודעת היש''ש דלשמחה של יו''ט בזה''ז בעינן בשר דוקא, ומסתמא דה''ה לענין שמחה של ברית מילה, אבל עיין ציון הקודם דא''א לדמות שמחה של יו''ט לשמחה של ברית מילה באופן מוחלט.
[ix] מדברי אליהו זוטא בפירושו על הלבוש או''ח תקכ''ט משמע דהלבוש ס''ל כב''י (דיעה ג') והשל''ה ס''ל כב''ח (דיעה ב'). ומדברי הרי''ף והרא''ש בפסחים ק''ט נראה דס''ל כב''י.
[x]בעה''ש יו''ד רס''ה סל''ז כתב דבמדינותינו מעטים הם שעושים סעודה ורק אוכלים קצת מיני מתיקה כלעקיך וכיוצ''ב, ומפני העניות וכובד הפרנסה נהגו כן עכ''ל, ומסתמא כך היה גם בזמן החכמת אדם והגר''א, ואעפ''כ מחו בהן, עאכו''כ האידנא דאין לזלזל בסעודת מצוה זו.
[xi] ובפרט אם גם מכין דג, די''ל דדג חשיב כבשר לענין שמחה כמשכ''ל ציון 7.