דינא דבר מצרא בשכירות

Question:

אני מעוניין לשכור דירה מסויימת, וכבר יצרתי קשר עם המשכיר והסכמנו על המחיר ושאר הפרטים אמנם השוכרת שנמצאת כעת בדירה מעונינת לישאר בדירה לתקופה נוספת. אני מבקש ללמד הדינים השייכים לזה והדרכה מה לעשות. אלו הן הפרטים של המקרה כפי שידועים לי:

מנהלת בי''ס תיכון לבָּנות שכרה דירת מגורים באזור מגורים ובבנין מגורים, ותום שכירתה הוא בר''ח אב תשס''ב. שכנותיה תבעו אותה לבית משפט על ריבוי דיירים והחזקת בי''ס בבנין מגורים, ולא נענו לבקשתה להתדיין בבית דין. רצתה המנהלת להעביר ביה''ס למקום אחר אבל לא מצאה מקום מתאים.

המשכיר שלא ידע מהסכסוך עם השכנים הציע למנהלת להמשיך השכירות לעוד שנה, בסכום של 1050$ לחודש, והצעתו של המשכיר מר''ח סיון תשס''ב לא נענתה מיד מחמת ספק של המנהלת אם לצאת מהדירה או לא. תחת לחץ, בר''ח תמוז תשס''ב, הֵשִיבָה המנהלת למשכיר שיחפש שוכר אחר לדירה.

המשכיר מצא שוכר אחר תוך יום. השוכר החדש (אני השואל), בדק הדירה והסכים לשכור הדירה הגדולה בת 8.5 חדרים בסכום 1050$.

אני מעוניין לשכור דירה זו, והודעתי למשכיר על כוונתי לשכור הדירה ולעשות חוזה וקנין על התקופה לאחר תום שכירות של המנהלת. ומאחר שהייתי בטוח שאקח דירה זאת, הסתלקתי מדירה גדולה אחרת שהיה ביכולתי לשכור, ועכשיו כבר נשכרה דירה השנייה לאחר.

לפני שחתמתי על חוזה שכירות לדירה (שהיא כיום ביה''ס), התקשרה אלי המנהלת להודיע לי שהיא חִפְּשָה דירה אחרת לביה''ס ולא מצאה מקום מתאים, ומעונינת להמשיך בשכירות לעוד שנה באותה דירה. היא בקשה ממני להתחשב במצבה ולא לשכור הדירה, אבל בכל זאת מוסרת לי הזכות לחתום החוזה ולגמור הענין עם המשכיר.

המשכיר כבר שמע מהמנהלת על סכסוכה עם השכנים ועל רצונה להמשיך בשכירות, והמשכיר אמר שלא איכפת ליה מי ישכור הדירה, והדבר יסתדר ביניכם, כלומר ביני למנהלת. ושאלתי, האם מותר לי מדינא ומצד ועשית הישר והטוב לשכור הדירה ולהוציא ביה''ס מהמקום, א''ד מוטל עלי להסתלק מדירה זו ולתת לביה''ס ולמנהלת להמשיך שכירותה לעוד שנה.

Answer:

עני המהפך בחררה

בסימן רל''ז המחזיר אחר קרקע לשכרו ובא אחר ושכרו נקרא רשע. וע''ש בפת''ש בשם המהרש''ל סל''ו וחמדת שלמה ס''ד, דהשני שלקחו מותר להכריז עליו שעשה מעשה רשע להכלימו כדי שלא יעשה כן בישראל אבל א''א להחזיר המקח, וכ''ה בריטב''א הובא בבאה''ט סק''ו.[1] ומזה היה נראה דראוי למנהלת להסתלק מהשכירות, שהרי אתה סכמת עם המשכיר להשכיר דירתו והיה פיסוק דמים וגמרתם כל הדיבורים והתנאים מלבד עצם הקנין, ולכאורה שייך בזה דין עני המהפך בחררה.

אולם המחבר הביא שם ב' דיעות בעני המהפך בחררה בהפקר. וז''ל וי''א שאם בא לזכות בהפקר או לקבל מתנה מאחר ובא אחר וקדמו אינו נקרא רשע כיון שאין הדבר מצוי לו במקום אחר וי''א דלא שנא והוסיף הרמ''א וסברא ראשונה נראה עיקר עכ''ל. ובנתיבות סק''ב הוכיח דגם המחבר ס''ל דסברא ראשונה עיקר דבס''ב פסק דאם בעה''ב שכר מלמד, ובעה''ב אחר רוצה לשכרו, יכול לשכרו לעצמו ולהוציאו מתחת יד הראשון, ובסמ''ע סק''ח ביאר טעמא דמילתא דאין המלמדים שוין ולא מכל אדם זוכה ללמוד והוי כדבר שאינו מצוי דמותר, ומאחר דסָתַם דשרי לעשות כן, ואי''ז נכון אלא לדיעה קמייתא, דלמ''ד האוסר אף במציאה, יאסר, מוכח דכן עיקר הדין אף לדעת המחבר, וכ''פ באג''מ חו''מ סימן ס' ע''ש.[2]

וברמ''א שם הרחיב היתר של הפקר לכ''ד שאין מצוי שימצא הדבר הזה, או במחיר זול כזה, וה''ה הקונה קרקע על מצר חבירו אע''פ שאין בה שום דינא דבר מצרא כגון בקונה מנכרי, או באשה שלוקחת, יכול בעל המצר לקנותה (אף שחבירו היה מהפך בה) ולא מקרי רשע דהוי כמציאה, וא''כ בנד''ד הרי אתה מאמין למנהלת שחפשה דירה דומה לזאת ולא מצאה, ולכאורה הוי כמציאה דאין עליה מצוה להסתלק למאי דפסקינן כדיעה קמייתא.

אלא דיעויין בש''ך שם סק''ג דהביא שיטת הרמב''ן דאף למקילים בהפקר, מ''מ א''א לכלול קניית דבר זול בדין מציאה, דאע''פ דלמעשה הוי כמציאה והפקר, מ''מ הואיל ומֶכֶר הוא אין לחלק. ור''ל דלא פלוג חכמים בתקנתן דכל שהוא מכירה וקנין, נקרא רשע אף שהוא זול במיוחד, ורק בהפקר ומתנה שריא. ויש לדון לענין שכירות דהוא מכר לזמן אי הוי בכלל הלא פלוג של הרמב''ן, וא''כ אף שהיא כבר גרה בדירה ויש לה תועלת גדולה לישאר, מ''מ לפמש''כ הש''ך בשם הרמב''ן היה צריך להחמיר בנד''ד דלא כרמ''א בדיעה קמייתא. ועיין בעה''ש שהחמיר כש''ך בזה. וממילא מהא דסימן רל''ז בדין עני המהפך בחררה היה נראה שאין למנהלת רשות לשוכרה, מאחר שאתה מחזר אחריה לשוכרה. אולם נראה, דדיינו אם נחמיר כרמב''ן במכר ממש ולא בשכירות, ובפרט בנד''ד שיש גם עשיית ישר וטוב למנהלת שגרה שם כעת, די''ל בכה''ג לא היה מחמיר הרמב''ן.[3]

 בר מצרא

מחלוקת הרמב''ם והרא''ש בדין בר מצרא בשכירות ואזלינן בתר המוחזק

והנה בס''ס קע''ה הטור הביא שיטת הרמב''ם דאין דינא דבר מצרא בשכירות, והביאו המחבר בסעיף נ''ט וס'. הרא''ש חולק וס''ל דיש ב''מ בשכירות והביאו הרמ''א בסעיף ס'. הדבר נוגע מצד המצרן כששוכר, ומצד הלוקח כששוכר, ויסוד המחלוקת תלוי בזה אי שכירות ליומיה הוי ממכר או לא.

דעת הרמב''ם דהשוכר בית שאצלו נמכר בית, וקדם השוכר לקנותו, יכול מצרן אחר שיש לו קנין בביתו דהוי שלו ממש לסלקו, דאין לשוכר דין מצרן. והרמ''א הביא דעת הרא''ש שחולק ואין המצרן יכול לסלקו, דשכירות שלו אלים לאשוויי כמצרן. וה''ה כשהלוקח לא קנה אלא שכר בית, לפי הרמב''ם מאחר דאין לשוכר בו קנין גדול, אין מצרן יכול לסלקו, ולפי הרא''ש יכול לסלקו, ע''ש.

ולכאורה ה''ה בשוכר בית, ובא אחר לשוכרו, נימא לפי שיטת הרא''ש, דהשוכר הראשון הוא מצרן לגבי אותה דירה כלפי שוכר אחר שבא לשוכרו, ולכאורה יהא תלוי במחלוקת הנ''ל דלפי הרא''ש יכול לסלקו ולרמב''ם אינו יכול לסלקו. וכן משמע מחכמת שלמה קע''ה סעיף ל''א מעשה שהיה כעי''ז, בראובן ששכר חנות וגר שם ורצה שמעון לשוכרו לאחר תקופת שוכר הראשון, והעלה דתלוי במחלוקת הנ''ל דס''ל לרש''ק דמי שגר בשכירות בדירה יש לו דין ב''מ לגבי אותה דירה עצמה לדעת הרא''ש. ואפילו שכר השני כבר, לפי הרא''ש יוכל לסלקו כדין בר מצרא, שהלוקח עושה בשליחות המצרן.

אלא דבכל ספק בדיני מצרנות על המצרן להביא ראיה, ולעולם נחשב הלוקח מוחזק.[4] וא''כ בנד''ד נימא דתליא במחלוקת הרמב''ם והרא''ש, ואע''פ דבדרך כלל אין המצרן מוחזק בקרקע, ויש לו זכות שנתנו לו חז''ל שאפשר לכוף ללוקח לצאת כשזכותו ברור, ובספק כגון בשכירות דהוי מחלוקת הפוסקים בדרך כלל יפסיד המצרן הגר אצל הלוקח דהרי הלוקח הוא המוחזק, מ''מ בנד''ד המצרן היא המוחזקת, דהא כל כח מצרנותה נובע מזה ששכרה המקום עד השתא, וא''כ בספיקא יש לומר היכא דקיימא ארעא תיקום והיינו ביד המנהלת. וכן כתב החכמת שלמה דיכול השוכר הקודם לעכב שוכר אחר מלשכרו אף שהדבר תלוי במחלוקת הרמב''ם והרא''ש.

דעת הט''ז דגם הרמב''ם יודה ששוכר שגר בדירה יש לו דין ב''מ כלפי שוכר אחר שבא לשוכרו

אמנם הט''ז ס''ס קע''ה דן בשוכר דירה שרוצה לעכב שוכר אחר מלשכרו, והעלה דלא מיבעיא לרא''ש דהראשון הוי מצרן, אלא אף הרמב''ם יודה בכה''ג, ונראה טעמא דמילתא, שהוא שם ממש באותו דירה, ועוד שהשני ג''כ בא בשכירות, ושוכר שני כלפי שוכר ראשון אף הרמב''ם יודה דהראשון מצרן, ורק כלפי קונה אחר כתב הרמב''ם דאין השכירות כממכר.

וראיתי בפתחי חושן פ''ד משכירות סק''נ שכתב דהשבו''י הובא בפת''ש קע''ה ס''ק כ''ח חולק על הט''ז וז''ל השבו''י ואם המשכיר רוצה להשכיר אחר זמנו של ראשון לאחר, אין שוכר הראשון יכול להכריחו להשכיר לו דוקא כיון שגוף הקרקע למוכר יכול לומר שניחא ליה להשכיר לאחר ולא לזה,שהשני ישגיח יותר על קרקע זו ואדם יכול לעשות בשלו מה שירצה אם כלה זמן שכירות הראשון, אם לא שהתנה בפירוש שיהיה לשוכר הראשון דין קדימה לזמן מה עכ''ל ובפשוטו נראה דלכו''ע אין כאן דין מצרנות, לא כט''ז ואף לא כח''ש הנ''ל דס''ל דהדבר תלוי במחלוקת רמב''ם ורא''ש, והדבר תמוה מ''ט גרע משאר שוכר שלרא''ש חשוב מצרן כלפי בית הנמכרת על ידו.

והנראה לענ''ד דכוונתו לחלק דודאי תוך זמן שכירות הראשון דינו  כמצרן כמש''כ הט''ז, ורק ר''ל דלאחר שכלה זמן שכירות הראשון, וניתק כל עניניו מקרקע זו, אין לו דין מצרן ולא עדיף משוכר אחר, ואין המשכיר צריך להשכיר לו יותר מאחר ויכול לעשות בשלו מה שירצה, משא''כ כשהוא תוך זמן השכירות הראשון, ובא המשכיר להשכירו אלאחר זמנו של הראשון יודה השבו''י דחשיב הראשון מצרן. וזמש''כ בסו''ד אם כלה זמן שכירות הראשון ודוק.

וחידוש זה כבר הביא הנתיבות חידושים ס''ק ס''ה מהב''י וז''ל שאם השוכר השני שכרו אחר שכבר כלה ימי שכירותו של אחד ועדיין לא השכירו לו המשכיר, שאין בו דין מצרנות עכ''ל. ונראה דלזה נתכוין השבו''י.

ואפילו את''ל דהשבו''י חולק על הט''ז, נראה דקי''ל כוותיה דהט''ז דהנתיבות רל''ז סק''א פסק כט''ז וכן הביאו בקצוה''ח קע''ה סק''ג ונראה דכן עיקר לדינא, וכ''ש למש''כ דאין השבו''י חולק על הט''ז. ואף הח''ש דכתב דתלוי במחלוקת רא''ש ורמב''ם מ''מ סיים דארעא תיקום ביד השוכר הראשון דהוא כמוחזק.

וא''כ אדרבה, במקום להעלות על הדעת דשוכר השני כעני המהפך בחררה ואסור לראשון לקחת ממנו, נימא דהמנהלת היא מצרן ולה זכות קדימה בדירה, ואסור לשני להשכירו. ואף אם אתה תשכרנה מהמשכיר, מדין ב''מ יכול המצרן להוציא מידך, וכל מה שעשית, בשליחות המצרן נעשה.

א''א להרע למשכיר משום עשיית הישר והטוב למצרן

אלא בקצוה''ח קע''ה סק''ג הוסיף על דברי הט''ז, דאם בני ביתו של הראשון מרובין משל השני לא שייך בזה דין מצרן, דהרי המשכיר חושב שמשכיר לשני שבני ביתו מועטין, ואי נימא כאן דין מצרנות, נמצא השני הוא שלוחו של הראשון, והמשכיר שכר דירתו למי שבני ביתו מרובין, ויש למשכיר קפידא גדולה בזה, וודאי לא ירצה בכך, וא''א להרע למשכיר משום ועשית הישר והטוב למצרן. ודבריו מסתברים, ולא מצאנו מי שיחלוק על דבריו, דהיכא דאיכא אומדנא דהמשכיר לא ניחא ליה להשכירו לראשון דל''ש בזה מצרנות.

וא''כ בנד''ד שהמשכיר לא ידע מתחילה שהיה תביעת משפט מהשכנים על המנהלת, אפשר דאיכא אומדנא שלא ירצה שהשוכר יסתכסך עם שכניו, ואפשר כשיתבעו אותה למשפט, אף אם הוא שלא כדין, יתכן שיפול עליו קנסות ע''ז שהשכיר בית מגורים לבית ספר, ולא ניחא ליה בהא, וממילא שוב לא יהא למנהלת דין בר מצרא, כעין מש''כ בקצוה''ח בענין ריבוי דיירים. וה''ה על עצם ריבוי הדיירים של ביה''ס י''ל דמקפיד המשכיר, ואף שכבר שכר להן שנה אחת, וגם הציע להן לישאר לשנה הבאה, אבל אז לא ידע שיש לו מי שישכרנה באותו מחיר במיעוט אנשים, ואומדנא שלא ירצה בכך ואין כאן מצרנות. אמנם בנד''ד גם לאחר שנודע למשכיר על תביעת המשפט ואפשרות להשכיר לשניהם, מ''מ אמר שלא איכפת ליה, ושאתם תחליטו ביניכם מי יזכה לשכור הדירה, וממילא הדרא דינא דב''מ, דהמנהלת לכאורה יש לה זכות קדימה ואסור לקחת ממנה משום ועשית הישר והטוב.

 עני מהפך בחררה ובר מצרא

והדבר פשוט וברור דל''ש לומר דינא דעני המהפך בחררה במקום שיש בר מצרא, והרמ''א כתב דאף בדליכא בר מצרא ממש, נדחית איסור של עני המהפך בחררה, וכ''ש היכא דיש לו דין ממש של בר מצרא הוא קודם אף שהשני כבר חזר אחריו לקנותו, ואף לרמב''ן דבמכר לא סמכינן אהיתר של מציאה והפקר, מ''מ בב''מ ממש המצרן קודם. דהרי גם לאחר שקנה הלוקח מוציא הב''מ ממנו, וכ''ש דיכול להקדימו אם מחזר אחריו. וטעם הדבר, שהלוקח עשה שלא כהוגן שהיה מחזר אחריו לקנותו, והדבר פשוט וברור וא''צ להאריך בזה, ורק להוציא מטעות כ''כ.

ומאחר שהמנהלת נידונה כמצרן וכעת רוצה בדירה אי''ז מן הראוי לאדם אחר לשוכרה, ומצד ועשית הישר והטוב מוטל עליו להניחה לשוכרה, ואף אם עבר ושכרה אחר, יכולה המנהלת לסלקו משם.

סילוק זכות המצרן

נמלך המוכר עם המצרן

אלא דיש לדון כאן שנאבד למנהלת זכות קדימתה מדינא דב''מ, מאחר שהמשכיר כבר הציע לה בר''ח סיון לשכור הדירה, והיא השיבה בר''ח תמוז שילך המשכיר לחפש שוכרים אחרים, וא''כ י''ל דמחלה על זכותה ושוב ליכא איסור לאחר לשוכרה.

וסברא זו מבוססת על מש''כ המחבר קע''ה סעיף ל''א, נמלך המוכר בבן המצר למכור לו באותם דמים,[5] ואמר ליה זיל זבין לעלמא דלא בעינא ליה, לא צריך למיקנא מיניה עכ''ל. ר''ל דיש כאן סילוק המצרן כשאמר לא בעינא ליה, ואף קנין א''צ לזה וא''י לומר משטה הייתי, ולכאורה ה''ה בנד''ד יש כאן סילוק זכות מצרנות.

ומצאתי בכסף קדשים שם דהא דנמלך במוכר דנסתלק המצרן כשאמר זיל זבין, דוקא כשברור הדבר שאינו רוצה בדירה, אבל כל שאפשר לפרש דיבורו לכוונה אחרת לא איבד זכותו. ואפילו אם אמר איני קונה עכשיו י''ל שכוונתו שממתין עד שיתפרסם לאחרים ואז יחליט לקנותו. ואם אמר לך חפש קונה או שוכר יכול לומר כוונתי היתה שכשתמצא שוכר תודיעני ואין להפקיע מצרנותו כי אם ע''י בירור עד שיאמר השכר או מכור עכ''ד. וא''כ בנד''ד שהמנהלת אמרה לך חפש שוכר אחר אין כאן סילוק ברור.

אולם אף לכסף קדשים נראה דלא טענינן ליה לפרש כוונתו, ורק דהוא נאמן לפרש דבריו אח''כ שלכך נתכוין, ובנד''ד עדיין לא פירשה כוונתה ולא שאלו אותה למה התכוונה. ועוד, אפשר דדבריו מחודשים וסגי בלשון לך חפש שוכר או קונה כדי לסלק זכות מצרנות והכל בכלל דינא דהמחבר. וממילא י''ל דאיכא סילוק בנד''ד ורשאי אתה לשוכרו.

אבל זה אינו, דבכנה''ג בהגב''י אות ל''ז הביא מתשובת הב''י, דהא דאמרינן דנסתלק דוקא היכא דקנה הלוקח, או שכר שוכר אחר, שוב אין למצרן זכות להוציאו. אבל כל זמן שעוד לא נמכר או נשכר רשאי המצרן לחזור בו, ולומר דרוצה לממש זכותו. דהרי א''א להקנות זכות מצרנות לאחר שיכנס אחר במקומו, ורק מגלה דעתו שאינו רוצה, וכשחוזר בו זכות הקדימה עדיין שלו. והוסיף הב''י אף אי קנו מידו של המצרן שאינו רוצה בו, מ''מ רשאי לחזור בו כ''ז שלא נמכר או נשכר לאחר. וכ''כ בחכמת שלמה הלכה למעשה על מעשה שהיה לפניו ע''ש בסל''א.[6]

נמלך הלוקח עם המצרן

והא דהמנהלת אמרה לך שמעונינת לשכור הדירה, אבל מוסרת לך רשות לשוכרו אם תרצה בכך, לכאורה היה אפשר לדמותו לקע''ה סכ''ט, כשנמלך הלוקח עם המצרן, והמצרן א''ל קח לעצמך דלא בעינא ליה הוי סילוק וא''צ קנין, ע''ש במחבר ורמ''א. א''כ בנד''ד שוב י''ל דל''ח המנהלת כמצרן דנסתלקה.

והנה המחבר שם כתב כשמצרן אומר ללוקח "וקח" עדיין צריך קנין, ובלא''ה אין כאן סילוק. וק''ק מ''ש מנמלך המוכר במצרן דא''צ קנין. ועיין בסמ''ע ס''ק נ' ונ''ו דבאמת ליכא חילוק ביניהם, רק דבסעיף כ''ט בנמלך הלוקח מיירי שלא הזכיר לו הסכום, וסעיף ל''א בנמלך המוכר הזכיר לו המחיר. ובלא הזכיר לו המחיר יכול המצרן לומר דמשו''ה אמרתי לך "וקח" כדי שלא יעלה המחיר עלי מאחר שיודע שחביב עלי.[7] וא''כ בנד''ד שידע המנהלת המחיר ובכ''ז אמרה לך "וקח" לכאורה יש כאן סילוק אף בלא קנין.[8]

אולם נראה דמאי דכתבנו לעיל בשם תשובת הב"י ומח"ש, שייך גם כאן דהא דסכ''ט איכא סילוק היינו לאחר שהלוקח קנה, והשוכר שכר, שוב ליכא תביעה מצד המצרן, אבל כשטרם קנה ושכר, רשאי לחזור בו וכמשכ''ל.

ובנד''ד א''צ להגיע לחזרה. שהרי המנהלת אומרת דבעינא ליה, ורוצה אני לשוכרו וודאי אין כאן סילוק. והא דמוסרת הרשות לך להחליט אי''ז משום דאינה רוצה בדירה אלא י''ל מטעמא אחרינא, ואפשר דר''ל דאינני יודע הדין עם מי, תעשה אתה מה שאתה חושב שראוי לעשות, אבל תדע לך שרצוני בדירה. ולכן נראה דמעולם לא היתה כאן סילוק מצדה, ולא שייך כלל לסעיף כ''ט. ואת''ל דיש כאן סילוק, מ''מ שפיר יכולה לחזור בה כ''ז שלא שכרת הדירה.

סיכום

מכ''ז נראה דיש כאן דין מצרנות, דהמנהלת ששכרה הדירה מקודם, ורוצה להמשיך בשכירות דינה כמצרן לדעת הרא''ש, וכתב הט''ז דאף לדעת הרמב''ם הויא כמצרן כמשכ''ל. ובנד''ד מיירי הכל תוך זמן שכירותה, ולכן מה שהיא שוכרת הדירה עושה אותה כמצרן. וכל עוד שלא שכר המשכיר לאחר אף אם אמרה דלא בעינא ליה, מ''מ יכולה לחזור בה, ובנד''ד נראה דמעולם לא אמרה לא בעינא ליה, וא"כ אף אם קנו מידה אין כאן סילוק אף למשכ''ל, עיין סמ''ע ס''ק נ''א דלא מהני קנין אא''כ באמת אמרה לא בעינא ליה ולא אתבע אותך. אבל כשכוונתה שרוצה בדירה ולא יודעת מה הדין נראה דלא חלה הקנין והסילוק.

ועכ''פ השתא דעדיין לא שכרת הדירה אפילו את''ל דאמרות המנהלת הוי כאמרה לא בעינא ליה, מ''מ עדיין יכולה לחזור בה ולומר דהשתא בעינא ליה, בין שאמרה למוכר "לך תשכירהו" בין שאמרה לשוכר "לך שכרהו". השתא שאומרת שרוצה בדירה, זכותה מדין מצרנות לשוכרה, וממילא אסור לך (השוכר השני), לחתום חוזה עם המשכיר. דמצד ועשית הישר והטוב עליך להציע לה לשוכרה. ואף אם תחתום חוזה ותשכרהו יש בידה לסלק אותך כדין מצרן.

ולכן חייב אתה להודיע למנהלת מזכותה כמצרן לשכור הדירה, ואם אז, בכ''ז אומרת לא בעינא ליה, ואתה תשכרנו, אין כאן איסור, ומותר לשכור הדירה מהמשכיר, ולאחר השכירות א''י לחזור בה. ואף קנין א''צ ממנה דמאחר שידעה מחיר הדירה ל''ש כאן משטה אני בך, בין לש''ך בין לסמ''ע.

ועכ''פ לאחר הצעת לה זכות לשכור הדירה ע''פ דינא דבר מצרא, רשאי אתה לנסות לשכנעה שלא תממש זכותה. ורשאי אתה להודיע אותה שהיית יכול לשכור דירה אחרת, ולא עשית כן בגלל שאמרה ששמעת שאמרה למשכיר חפש שוכר. אבל באמת, מדינא אין היא חייבת על הפסד דירה האחרת שלא שכרת. ואם רצונה לממש זכותה בדירה זאת שהיא שוכרת כעת לביה''ס, הרשות והזכות בידה.

עוד עצה יש, לחזור למשכיר ולהציע לשלם לו סכום גדול יותר ממה שהמשכיר מבקש (1050$) בעד הדירה, ועי''ז ליכא איסור משום מצרנות ומשום ועשית הישר והטוב, דהרי יש כאן הטבה למוכר.[9]

BookID: 4 Chapter:

---