אסמכתא
סיכום של השיטות העיקריות בסוגית אסמכתא:
כל דאי הוה אסמכתא ולא קנה שאין גמירות דעת סומכת שיהיה או לא יהיה, ואפילו אמר בפני עדים ובשטר לא מהני (רמב''ם פי''א ממכירה ה''ו), וכ''ש בקנסות שקונס את עצמו.
הרמב''ם כתב דכשהקנין נגמר ומחזיק בחפץ ומתנה תנאי שאם לא יתקיים יתבטל העסק, אי''ז אסמכתא אלא תנאי, ואסמכתא היינו שהדבר יתקיים ויחול בעתיד. הסמ''ע פירש כוונת הרמב''ם בע''א, והיינו שאם כוונתו שהקנין עיקר הוי תנאי ואם כוונתו שהתנאי עיקר הוי אסמכתא.
בגמרא ב''מ )עד.( מבואר חילוק בדין אסמכתא אי הוי בידו או אינו בידו. ובגמרא ב''מ )קד.( מבואר חילוק בין גזים ללא גזים, ואבאר השיטות בזה בקיצור.
- נראה לדעת הרמב''ם ענין בידו ולאו בידו היינו אם נגמר העסק והחפץ תחת ידו הוי בידו ואי''ז אסמכתא אא''כ גזים כגון אם אמר אי אוביר ולא אעבוד אי אמר אשלם במיטבא דלא גזים לא הוי אסמכתא, ואי אמר אשלם אלף זוז הוי אסמכתא. משחק בקוביא לרמב''ם אינו אסמכתא דמיירי כשאמר מעכשיו.
- הרשב''א והרא''ה הובאו בב''י ס''ל דאסמכתא דוקא כשאמרו דרך קנס כגון אשלם אלפא זוזי. אבל שאר תנאים כגון אם תלך למקום פלוני, אם תעשה בשבילי דבר פלוני לא הוי אסמכתא.
- דעת בעלי התוספות, וכן הכריע הרמ''א דג' חילוקים יש באסמכתא.
- עיין תוס' ב''מ )עג.( דדבר שתלוי ביד אחרים כמכירת יין בזול שפוט דא''א לידע אם יסכימו למכור הוי אסמכתא כיון שאין הדבר תלוי בו וממילא לא גמר ומקנה בלב שלם. ורק אם ודאי ימכור, כגון שמוכר לכולם, הוי כבידו ואי''ז אסמכתא. כמו אם אוביר ולא אעבוד דתלוי בו בלבד אי''ז אסמכתא. ודוקא בדלא גזים
- אבל בגזים, כגון אשלם אלף זוז הוי אסמכתא אף שהוא בידו, דניכר שאומר כן כיון שבטוח בלבו שיוכל לקיים ולא גמר ומקנה.
- ודבר שאינו בידו כלל, ולא ביד אחרים, כגון משחק בקוביא שאינו יודע אם ינצח או ינוצח ואפ''ה התנה, גמר ומקני. וה''ה אף בגזים אמרינן דמקנה בלב שלם ולא הוי אסמכתא.
ובמרדכי פרק זה בורר (תרצ''א) מבואר כמה פרטים בדין משחק בקוביא דבעינן שישחקו במעות מזומנים דאז שייך שיקנו בקנין זמ''ז אבל אם משחקים באמנה אין מוציאים ממנו מה שהפסיד כיון שלא נעשה קנין על המעות. ואפילו היה משכון לא מהני דמנה אין כאן משכון אין כאן. אלא בעינן מעות מוכנים על הדף דאז הם כשותפים וכשהתערבו מעותיהם הוי קנין כמבואר בסימן קע''ו. וי''א דבעינן שיהא הדף קנוי לשניהם וזוכין בקנין חצר. ואם שוחקין באמנה ועשו קנין ג''כ מהני.
ובתוספות סנהדרין כה: כתב ר''ת דמשחק בקוביא לא הוי אסמכתא כיון דשניהם מתנים זה כנגד זה וכ''א יכול להפסיד ולהרויח, אגב דבעי למקני גמר ומקני, וזה מועיל אף בדבר שאין בידם לגמרי. הרמ''א בשו''ע הביאו והוסיף דאף בזה יש חולקים, ונראה דכוונתו למרדכי פרק זה בורר (תרצ''א) וריב''ש רפ''ז. וע''ש בסמ''ע (סימן ר''ז ס''ק ל''ה) דכיון דיש חולקים על ר''ת בזה, הוצרך הרמ''א להזכיר שיטת תוס' לבטל אסמכתא כל היכא דאינו בידם לגמרי. ולכן נד''ד אינו אסמכתא דשייך בו דבריו של ר''ת דזה מתנה כנגד זה וגם אינו בידם כלל דס''ל לרמ''א דכל שהיה קנין המועיל אין בו פסול של אסמכתא.
-
שיטת הרמב''ן ונמק''י פ''ג דסנהדרין ורשב''ם ב''ב קס''ח דכל התולה בדעת עצמו הוי אסמכתא. והא דאם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטבא חייב היינו תקנת חז''ל כיון שהפסידו אבל באמת כל התולה בדעת עצמו לא גמר בלבו להתחייב שחושב שודאי יקיים, אבל התולה בדעת אחרים לא הוי אסמכתא כמו בתנאי בני גד ובני ראובן.
נמצא בדוגמא של הלוהו על שדהו מאה זהובים ואמר לו המלוה שאם לא יפרע עד ג' שנים תהיה השדה ששוה יותר ממאה למלוה, הוי אסמכתא כ''א לפי טעמו.
- לדעת הרמב''ם כיון דלא נגמר המקח על השדה עכשיו.
- לדעת הרשב''א הרי קנס א''ע.
- לתוס' והרמ''א הוי בידו וגזים.
- לרמב''ן הלוה מוכרח לקבל התנאים של המלוה, ואנוס הוא ולא גמר להקנות.