בענין תפירות בגוף האדם בשבת
Question:
ילדה שנפלה בשבת על פינת אבן וקבלה חתך במצחה, איך צריך הוריה והרופא להתנהג?
Answer:
חשש זיהום הוי ספק פיקו''נ
חתך בגוף האדם ע''י כל דבר מזוהם[1] עלול לגרום לדלקת ולהיות סכנה אם לא יטפלו בו כראוי, והוא בכלל ספק פיקו''נ דאמרינן כל הזריז לחלל שבת הר''ז משובח.[2]
השואל הר''ז שופך דמים
במקרה של ספק אם רשאי לחלל שבת או לא, אין לשאול למורה הוראה כשעי''ז ישתהה והחולה יסתכן עוד יותר, וע''ז נאמר דהשואל הר''ז שופך דמים אלא יחלל שבת מיד. אמנם אם אין הזמן בהול, כגון חתך במצח, אם נתברר שאין חשש לפגיעה בגולגולת ולמח, ונעצר הדימום, בדר''כ יש זמן לשאול למורה הוראה הקרוב וא''צ להבהל.[3]
הצלת קטן
כשם שמצוה לחלל שבת עבור חיי אדם גדול, ה''ה דמצוה לחלל שבת עבור קטן.[4] ולכן בנד''ד על ההורים להביא בתם לרופא היודע לטפל בפצעים אף אם יהיה כרוך בזה חילול שבת.
כשאפשר לדחותו עד לאחר שבת
אולם אם אין צורך לעשות הטיפול ההכרחי להצלת הנפש דוקא בשבת, ואפשר לדחותו עד לאחר השבת, ולא יגרום להרעת החולה, אסור לחלל שבת במלאכה דאורייתא וחייבים לחכות.[5] אבל מ''מ דינו כשאר חושאב''ס ומותר לעשות עבורו מלאכה דרבנן, ומותר לבקש מנכרי לעשות עבורו מלאכה דאורייתא.[6]
להשתדל למעט באיסור
כמו''כ, נכון למעט כמה שאפשר בעשיית איסורים אא''כ מניעת האיסורים יגרום לטיפול פחות יעילה, או יאחר הטיפול באופן משמעותי ויגדל הסיכון, או יגרום זלזול במצות הצלת נפשות בשבת.[7]
לשקול אם צריך לחלל שבת
ולכן לפני שנתיר חילול שבת עבור חתך בגוף האדם ראוי לשקול כל מקרה לגופו האם אפשר לחכות עד למוצש''ק לעשות הטיפול הדרוש, והאם אפשר למעט באיסורים. אשר על כן אבאר הטיפול העקרי הדרוש לחתך בעור, והמלאכות הקשורות בו, כדי שלעת הצורך נוכל לשקול מהי ההנהגה הראויה להורים ולרופא.
עצירת דימום
הטיפול הראשון בחתך הוא עצירת דימום. אין שום מלאכה קשורה בעצירת דם ומותר ללחוץ על פצע, להרים האבר, לפזר אבקה או לשים שאר המוסטט , (hemostat) ואם צריך לכך, אף שרי לכרוך בגד עליו[8] כדי לעצור הדימום.[9]
ניקוי וחיטוי
לאחר שנעצר הדם, צריך לנקות ולחטות המקום. בימי חול אדם תולש צמר גפן לפי מדה, ומרטיב בנוזל אנטיספטי ומנקה, אמנם בשבת החיתוך לפי מדה יש בו משום מחתך, ואפילו תלישת צמר גפן בלי הקפדה על המדה יש לאסור מחשש דאורייתא, עיין בהערה. [10] ושימוש בצמר גפן ספוג נוזלים ג''כ יש בו משום סחיטה מה''ת, דהרי רוצה להוציא הנוזלים מהצמר כשמנקה. ולכן אינו מותר לנקות אלא בבד סנטטי שאינו סופג, שכבר נחתך מבעו''י, וגם מותר לנקות בצמר גפן כשקודם שוטף האזור בנוזלים (לדוגמא במי מלחsaline-, clorahexadine , או סבון אנטספטי) ומנגבו בצמר גפן, ואף אם יסחט הוי כלאח''י ושרי.[11]
סגירת החתך בתפירה ודבק
לאחר שהפצע נקי, צריך לשומרו שלא יזדהם שוב מחדירת חיידקים אחרים, וצריך לסגור הפצע כמה שיותר מהר. ידוע דאחד מתפקידי העור להגן על הגוף מפני חיידקים שאינם רצויים בסביבה, וכשיש פתח בעור ישנו חשש שיזדהם הגוף ויהיה דלקת. וכל שנתארך זמן שיהוי הפצע חשוף לסביבה העויינת, גדל הסיכויים לדלקת. מקצת רופאים לכירוגיה פלסטית אינם מוכנים לתפור ולסגור עור שהיה פתוח כ4 שעות מחשש לדלקת, ומעדיפים ריפוי עם פצע פתוח כדי שהחיידקים לא יכלאו מתחת לעור, אף אם הדבר יגרום לצלקת בולטת יותר. הדרכים הנפוצים ביותר לסגור חתך בעור הנם ע''י תפירות או דבק נוזלי.
והנה בתפירה לכאורה שייך בזה מלאכת מחתך וקושר מה''ת, שהרי מחתך החוט לאורך מסויים, וקושר כמה קשרים לכל תפירה. (אולם יש מקום לפקפק בזה ועיין בהערות).[12]
ולכאורה עדיף להשתמש בדבק נוזלי שלא שייך בו מחתך וקושר, ולכאורה אין בזה איסור כלל. ואע''פ שמחבר ב' קצוות העור זה לזה, ויתחברו להיות אחד, מ''מ כ''כ בשש'כ לה.סב. בשם הגרש''ז, דלא מצינו איסור תופר בגוף האדם.[13] אמנם בנשמת אברהם ח''ד או''ח ש''מ סק''ב מביא מכתב מהגרש''ז דחזר בו, והעלה דזה שהעור יתחבר אח''כ להיות אחד הוא כתופר, ואף בגוף האדם שייך תופר דומיא לבונה. רק דאפשר כיון ששני חלקי העור הם חיים, אפשר דאינם חשובים כנפרדים זמ''ז, ורואים אותם כבר כמחוברים, מ''מ אין להקל בסברא בעלמא ולא לחשוש לאיסור תורה עכ''ד.[14]
נמצא דבסגירת חתך ע''י תפירה או ע''י דבק, ישנה לכה''פ חשש איסור תורה של תופר בגוף האדם, ויש למנוע מלעשותו אא'כ מוכרח ויש סכנת נפשות. ומשו''ה יש לחפש אחר עצה אחרת למנוע הזיהום בסגירת העור שלא ע''י תפירות ודבק.
STERI-STRIP
ונראה דיש דרך לסגור חתך בעור בלי כל חשש איסור. ישנה פלסטר מיוחד הנקרא סטרי-סטריפ (steri-strip), רצועות דקות מאד שדבקים בעור ומחזיקים העור במקומו לכמה שעות ואולי לכמה ימים (תלוי במיקומו ושאר תנאים). אבל אי''ז אלא כתועלת זמנית עד שישתמש בדבק נוזלי או בתפירות, ולכן הרופא יכול לסגור החתך בשבת באופן זמני לבערך 25 שעות עד מוצש''ק שאז יוריד הרופא הפלסטר הזה ויפתח החתך לנקותו, ושוב יסגור העור עם תפירות רגילות. ומאחר דודאי יפתח העור שוב לאחר שבת, אין במעשה הסגירה בשבת איסור תופר, ושרי. אך יזהר להשתמש בהם באופן היעיל ביותר ולמנוע סיבוכים, דהיינו שיסדר הרצועות כנגד החתך כשתי וערב (מאונך), וכל רצועה כ3-2 מ''מ רחוקים זמ''ז כדי לאפשר חיידקים הניצודים מתחת לעור אפשרות לצאת. ובדר''כ הרצועות סטרי-סטריפ מגיעות על נייר חתוך במדות קטנות ואין צורך לחתכם.[15]
מתחיל בתפירות לרפואה ומסיים בתפירות ליופי
אם מסבה טכנית או רפואית אינו יכול להשתמש בפלסטר הנ''ל, יבקש מנכרי לתפור או לסגור בדבק. וכשאין נכרי, ישתמש בדבק, ואם דבק לא יועיל, (כגון שאין החתך ישר או החתך במקום שמתרטב כגון הסנטר בילד קטן), מותר, ואף חייב לתפור תפירות אף בשבת כדי לסגור החתך ולמנוע החדרת חיידקים.
ורק אם אירע החתך סמוך לצאת השבת, בענין שלא יעבור כ4-3 שעות מזמן הפציעה עד לניקוי ותפירות, יש לחכות עד למוצש''ק. וצריך לקחת בחשבון שאלו שמגיעים למיון במו''ש עלולים לחכות שעות עד שיקבלו טיפול עקב עומס העבודה במו''ש.
וכשהרופא היהודי תופר בשבת כנ''ל, ולצורך רפואה סגי בחמש תפירות, ולצורך יופי שלא ישאר צלקת מכוערת צריך עוד שתי תפירות, לכאורה היה נראה דאסור להוסיף שתי התפירות ליופי דאין בזה פיקו''נ. אמנם בנשמת אברהם הנ''ל הביא סברא שכתב הגרש''ז להתיר להמשיך לתפור גם לצורך היופי, דכמו שמוהל המל בשבת לשם מצוה, חוזר לציצין שאין מעכבין המילה כ''ז שלא פירש משום טעמא דהתנאה לפניו במצוות, כמו''כ לאחר שהותר לתפור להציל האדם, ג''כ מותר לסיים העבודה ולהציל האדם ממום אשר יתבייש ויצטער מזה כל ימיו, וכמו שזה נחשב גמר המילה, כמו''כ המשך התפירות נחשב גמר הצלת האדם עכ''ד.[16]
תפירות רק לשם יופי
אם יש רופא שיודע לתפור לסגור החתך למנוע סכנה וא''צ לחלל שבת להגיע אליו, ויש רופא כירוגי פלסטי אחר שיודע לסגור חתך הפנים למנוע סכנה וגם למנוע פגם ביופי, אלא שצריך לחלל שבת להגיע אליו, נ''ל דיש להתיר ע''י נכרי, די''ל דהוי כהפסד גדול הבא פתאום,[17] דלדיעה אחת גם בשאר ענינים, לא רק בדליקה, מותר להודיע לנכרי שלא יפסיד, אבל אסור לבקש במפורש מנכרי לעשות מלאכה דאורייתא עבורו. ולפמ''ש גם מותר לקרוא לרופא שיבא, או להביא הפצוע אצל הרופא, מבלי לבקש ממנו לעשות מלאכה, אלא לתת לו להבין לבד מה שמוטל עליו לעשות, ושרצונך שיעשה מלאכה למנוע פגם ביופי. ואם הרופא שואל במפורש, האם רצונך שאתפור, מותר להשיב, כל רופא שיתפור למנוע פגם לא יפסיד.[18]
סיכום
ילדה שנפלה וקבלה חתך במצחה יש לחוש לסכנה וצריכה טיפול לנקות הפצע ולסוגרו. אם אירע המעשה קרוב לצאת השבת בענין שיש להניח שתוך 4-3 שעות תקבל טיפול רפואי בחול,[19] יש לחכות ולא לחלל שבת. אמנם ביותר מכ4 שעות, נראה שהוריה יביאוה לרופא לטפל בה בשבת, אף אם יהיה כרוך בזה חילול שבת. וההורים והרופא ישתדלו למעט בחילול שבת ככל האפשר. ולכן הרופא, ישטוף הפצע במי מלח (saline) או בנוזל אנטיספטי, ואפשר לנגבו עם צמר גפן או בד, אף אם יסחט הבד נוזלים.[20] אח''כ ישתדל לסגור הפצע עם סטרי-סטריפ מבלי לחותכם, ויניחם במאונך לחתך, וכל רצועה כ3-2 מ''מ רחוקין זמ''ז. ויודיע להורים שבמוצ''ש יגיעו לרופא לתפרים.
אם א''א בפלסטר הנ''ל יבקש מנכרי לשים דבק נוזלי או תפירות. ואם אין נכרי יעשה היהודי בדבק. ואם א''א בדבק, יתפור בתפרים. ויש מקום להקל שלאחר שגמר בתפירות הנצרכות לרפואה יכול להמשיך לתפור תפירות למנוע פגם יופי.
יה''ר שהשי''ת ישמרנו שלא נבוא לידי נסיון, ויברך אותנו בשמירה מתאונות ופגעים, וישלח לנו בריאות הנפש ובריאות הגוף.
BookID: 1 Chapter: 328
[1] בשכ''ח ס''ז איתא שמכה שנעשית ע''י ברזל מסוכן. (ועביה''ל דאפשר דאף חתך בנחת ולא בכח גם מסוכן, ונראה משום חשש דלקת) ולדעת הרופאים בזמנינו, כל דבר מזוהם ג''כ מסוכן.
[2] שכ''ח ס''ב. ונראה פשוט דחתך קל, אף ע''י ברזל, כגון שריטה מסכין, המטפטף דם, אם בימות החול לא היה דורש טיפול רפואי מקצועי, אלא היה שוטפו ומתנהג בבטחון שאין כאן סכנה, אין לחלל עליו את השבת.
[3] עמ''ב שכ''ח סק''ו ועה''ש ס''ב.
[4] עמ''ב שכ''ח ס''ק ל''ט וביה''ל שכ''ט ס''ד ד''ה אלא.
[5] שכ''ח ס''ד.
[6] מ''ב שכ''ח ס''ק י''ד.
[7] ערמ''א שכ''ח סי''ב ותרי''ח ס''ט.
[8] עמ''ב שכ''ח ס''ק קמ''ו דכשהוא דרך לכלוך יש להקל בשעה''ד דל''ח צביעה.
[9] בכל אלו ליכא מלאכה דאורייתא או דרבנן. וגם אין בהם משום רפואה בשבת, דהרי אינם מרפאים, שעצירת דם אינו רפואה, וכל אלו מותרים אף בבריא. כ''נ משו''ע שכ''ט סכ''ט ע''ש.
והנה, א' מהאופנים למעט דימום הוא ע''י שימת קומפרס קר או קרח, שהקור עוזר לכווץ כלי הדם, ולכאורה ג''ז מותר. ואע''פ שבשש''כ לה.פו. כתב בשם הרשז''א דאין לשים קרח על נפיחות דניכר דלשם רפואה קעביד, מ''מ כשעושה למעט דימום אין כאן מעשה רפואה כלל, וממילא אף אם גם מוריד הנפיחות לית לן בה, דהרי אינו ניכר דלרפואה קעביד, אלא נראה דעושה כדי לכווץ כלי הדם. (ואגב, עצם דבריו צ''ב, דמ''ש קרח לנפיחות דאסור, ולחיצת סכין מותר כמש''כ במ''ב שכ''ח ס''ק קמ''ד. ואת''ל דלחיצת סכין מונע נפיחות, וקרח מוריד נפיחות, מ''מ הא לא מצינו שאפשר להוריד נפיחות ע''י שחיקת סממנין, ושוב לא שייך לגזור אטו שחיקת סממנין, עמ''ב שכ''ח ס''ק ק''ל, נמצא דדומה ללחיצת סכין דל''ש לגזור אטו שחיקת סממנין, עשעה''צ שכ''ח ס''ק ק''ד, וצ''ע). ואפי' את''ל דשימת קרח לעולם אסור משום רפואה, עדיין ישתרי בנד''ד, דחתך במצח הוא דבר שיש בו סכנה, רק דאפשר להצילו לאחר שבת, מ''מ תוך השבת עדיין דינו כחושאב''ס ומותר ברפואה, כמשכ''ל בשם המ''ב שכ''ח סקי''ד.
[10] עשש''כ פל''ה ס''ק מ''ח שי''א דקריעת צמר גפן בכלל פוצע (מלאכת פוצע היא היפך ממלאכת אורג), וס''ל דצמר גפן כדבר אריג וקריעתו דומה להפרדת האריג. וי''א דהוא בכלל מלאכת קורע. ורש''ז חולק עליהם דצמר גפן אינו בד ול''ש בו פוצע או קורע, ויותר דומה לקריעת סיבי קורי עכביש דמותר כדמשמע משכ''ט סמ''ח. אמנם בספרו במילואים חזר בו למעשה וז''ל בטלה דעתי הואיל ויש חוששים בזה לאיסור תורה עכ''ל. וע''ע בחוט השני פי''ח (דף קמב) דיש לאסור תלישת צמר גפן משום מתקן מנא ע''פ מתניתין ביצה לב: . ובאורחות שבת יא.לא. הביא דרש''ז דחה ג''ז דאין די בחשיבות מעשה קריעה זו להיות כמתקן מנא אף לא מדרבנן. עכ''פ גדולי האחרונים חששו בזה לאיסור תורה. ויש ליזהר בזה בברית מילה בשבת לענין coalgun ושאר המוסטטים דומים שעשויים מסיבים.
[11] עשש''כ לה.יג. בשם הגרש''ז.
[12] עיין נשמת אברהם ח''ד או''ח סימן ש''מ סק''ב העלה דלא שייך בזה מחתך דהרי חותך לאחר שנעשה הקשר ודומה למש''כ במ''ב תק''ט ס''ק י''ז ע''ש. ויש לחלק דהתם חותך חוט שאין בו תועלת כלל משא''כ בנד''ד מפריד בין החוט שישאר בגוף לחוט שמתכוין להשתמש בו לעוד תפירה. וע''ע שם בהערה 13 בשם הגרש''ז דאין בעשיית קשר תפירה איסור מה''ת, דאע''פ דנשאר בגוף כ10 ימים, ואח''כ חותכו ונשאר הקשר לעולם, מ''מ אי''ז נחשב "לעולם", ונראה דר''ל דאין לו ענין שישאר קשור כך לעולם דהרי זרקו, ואין הבדל בין כוונה להתיר הקשר למתכוין לזורקו, וכעי''ז כתב במילואים לה.סג. ע''ש. אבל מ''מ אותו זמן שהיה בגופו כ10 ימים, רצה שיהיה קשר, והוא יותר משבוע, ואסור מדרבנן לכה''פ.
[13] וכ''כ בספר תורת היולדת לד.לח. בשם הרב יחזקאל אברמסקי.
[14] עיין חוט השני ס''פ י''ז דמסתפק אי יש תופר בגוף האדם, ובנשמת אברהם הביא דהגאון הרב אלישיב ס''ל דאין בזה הכרעה. ומאחר דכל הני גדולים נסתפקו בהאי ענין והוא חשש דאורייתא, אין להקל בו.
[15] וא''ת מה שמסיר הרצועות הסטרי-סטריפ מהנייר הוי בכלל קורע ע''מ לתקן כמש''כ בשש''כ פל''ה ס''ק ס''ו, נראה דיש להקל בזה, דהרי חזר בו הגרש''ז בספרו במילואים לה.סג. וס''ל דמאחר שהודבקה ע''מ להסירו, א''כ מעיקרא לא היה נחשב כדבר של קיימא, וכל הכוונה היתה רק לכסות הדבק שלא יתקלקל ויהיה מוכן לעת הצורך. והכל נעשה רק לצורך של הפרדה אח''כ. ומה''ט מותר לפתוח שקיות של אוכל שנדבקו סגורות, והדבקת חיתולים, וקשר זוג של גרביים, דכולם לא נדבקו להיות כך לקיימא אלא עומדים כך כדי להפרידם אח''כ. וכמו''כ בחיתולים גם לאחר שמלוכלכים ומכינם לזרקם בפח ומדביקים אותם ככדור, י''ל דשרי בשבת, אף דישאר כך לעולם, מ''מ אין הבדל בין מחשבה להתרת הקשר או שדעתו לזרוק לאשפה, דברגע שמגיע לפח אשפה אין לו ענין שישאר דבוק וסגור, נמצא דמעולם לא היה כאן תופר.
[16] ועוד, יש לצרף דעת המ''מ, הובא במ''ב שכ''ח סקי''ד דחשיב''ס מותר לעשות לו כל מה שרגילין לעשות לו בחול, אף בדבר שאין צריך להצלתו. ואף שבביה''ל לא סמך עליו לענין מלאכה דאורייתא דהרבה ראשונים חולקים עליו, מ''מ חזי לאיצטרופי לסברת הגרש''ז.
[17] עיין של''ד סכ''ו וש''ז סי''ט דשרי לומר כל התופר לא יפסיד בלשון נסתר. אבל בלשון נוכח, אם אתה תציל וכו' אסור.
[18] וכן מותר לומר, כל המטפל בחתך לא יפסיד, אם לאחר שהבאת את הפצוע אל הרופא, והרופא אינו מבין לבד שכוונתך שהוא יתפור. עיין ש''ז סי''ט ושל''ד סכ''ו ובמ''ב שם ס''ק ע''א.
והנה בנשמת אברהם ח''ד סימן ש''מ סק''ב מביא מכתב רשז''א על בחורה שהיתה לה חתך עמוק בפנים, ואם לא יחללו שבת לתופרה, ותחכה עד מוצ''ש, עלולה להשאר עם צלקת מכוערת על פניה ותקשה עליה להשתדך, ועלול לגרום לדכאון נפשי רציני בעתיד, ובכה''ג אף שאסור ליהודי לתופרה, דהרי ליכא פיקו''נ ואסור לחלל שבת עבורה, מ''מ התיר לבקש מרופא נכרי לתופרה בשבת, ומשמע דהתיר לומר לרופא נכרי בנוכח, ולכאורה אי''ז ההיתר שכתבנו לעיל משום הפסד גדול הבא פתאום, ואפשר דדן אותה כחושאב''ס, מחמת דכאון הנפשי הגדול שעלולה להיות לה בפנים המכוערות וקושי השידוכין, וד''ז חידוש גדול דהו''ל לבאר. ויותר נראה דס''ל דהוי כהפסד הבא פתאום דשרינן לקרוא לנכרי ולומר לו כל המתקן אינו מפסיד כנ''ל. ומ''ש דמותר לבקש מרופא נכרי שיתפור את הפצע, נראה דקיצר בכוונתו, ור''ל ע''ד ההיתר המבואר בשל''ד סכ''ו. וע''ע שש'כ פל''ח ס''ק כ''ד דהביא מהגרש''ז סברא כזאת, ואף דהתם לא מיירי לענין חתך בפנים וב' רופאים, מ''מ נראה דאין לחלק. ואגב, גם התם בשש''כ נראה דקיצר ודקדק בלשונו, ואין כוונתו להתיר אמירה מפורשת לנכרי, דאין להתיר בהפסד גדול הבא פתאום אלא בדרך רמיזה כמשכ''ל.
[19] ופשוט שאם ישנה נסיבות חריגות שגורם לחשוש לסכנה בהמתנת הזמן, אין להמתין.
[20] ויזהר שלא להקדים שימת הנוזל על הצמר גפן, ואח''כ לנקות, שיש בזה איסור סחיטה. ולאחר התייעצות עם מומחים בנושא, נ''ל שאין הצדקה הלכתית לעשות הניקוי באיסור סחיטה שאין בזה תועלת רפואית יותר משטיפת האזור וניגוב עם הצמר גפן.