בענין מעשר כספים לבנין ביהכ''נ ודמי חברות
Question:
בדבר שאלתך האם יכול לשלם דמי חברות לביהכ''נ (שנקבע ע''י הועד בסך 80 ש''ח לחודש) ולשלם לבנין ביהכ''נ שלכם (שהוטלה על כל הציבור שלך בסך $1000), ממעות מעשר כספים, ובקהילתך ע''י תשלום דמים אלו זוכה המתפלל בכמה הטבות, כגון מקום קבוע לתפלה, דיני קדימה להיות ש''ץ לשמחות ויארצייט, הנחות כספיות בתשמיש אולם השמחות וזכות הצבעה, אשיב בקיצור מה שנלע''ד עם קצת מ''מ.
Answer:
ברמ''א יו''ד רמ''ט ס''א כתב וז''ל אין לעשות ממעשר שלו
דבר מצוה כגון נרות לביהכ''נ או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים עכ''ל ממהרי''ל.
אולם יעויין בט''ז שם סק''א דבד''א בחוב שכבר נתחייב
א''י לפטור א''ע במעות מעשר, אבל בדבר שמחייב א''ע כעת, כגון הקונה עליה לתורה בביהכ''נ
או נודב מעות לבנין ביהכ''נ וכדומה (הדוגמאות הנ''ל הן שלי ולא של הט''ז) יכול להתנות
לפני שמחייב א''ע שעושה כן ע''ד לשלם במעות מעשר.
ונראה דגם מה שמיקל בש''ך סק''ג וכן בבאה''ג דשרי ליתן
מעות מעשר לדבר מצוה כשאינו יכול לעשותו שלא במעות מעשר, מיירי בכה''ג שמחייב א''ע
כעת. אבל לכו''ע א''א לשלם ממעות מעשר לדבר מצוה שכבר נתחייב בה. וכ''נ מח''ס יו''ד
רל''א ע''ש היטב, דס''ל דליכא מחלוקת בזה.
אולם גם זה נ''ל דשרי, אם בתחילת קבלתו לנהוג במעשר כספים
התנה שיוכל להשתמש במעות מעשר גם לדבר מצוה, דהרי מעשר כספים אינו חיוב מה''ת כמש''כ
בשער אפרים ספ''ד, ואינו מדרבנן כדעת הר''ד אופנהיים בחו''י סימן רכ''ד, אלא הוא מנהג
טוב כמש''כ בפת''ש של''א סקי''ב בשם המהר''ם מרוטנבורג וחו''י, וכ''כ הב''ח של''א,
ושאילת יעב''ץ ח''א ס''ג וס''ו, וחכ''צ ס''א, וכ''פ בבית מאיר של''א, ולכן אם מעיקרא
לא קיבל ע''ע לתת מעשר אלא כפי איך שהוא מבין שראוי לתת, ובדעתו מעיקרא לתת לכל דבר
מצוה, אף לדברי מצוה שכבר נתחייב בה, נראה פשוט דאינו מחוייב יותר מזה, ויהיה מותר
לו לשלם ממעות מעשר לדבר שכבר נתחייב בה, וכן הוא הכרעת הח''ס יו''ד רל''א.
אלא היכא דנהג לתת מעשר כספים לעניים ג''פ ולא התנה כלל,
ולא אמר שעושה כן בלי נדר, נראה דהוי כנדר לקיים מעשר כספים כדינו. ולכן נראה דכדאי
לנהוג בנתינת מעשר כספים שיאמר שעושה כן בל''נ, או שיתנה שעושה כן ע''ד עצמו כפי איך
שהוא רוצה לתת, ולכלול בזה כל דבר מצוה, ובזה ינצל מעון נדרים ויקיים מצות צדקה בהידור
גדול.
והנה צרכי צבור דרבים כגון בנין והחזקת ביהכ''נ ובי''מ,
מקוה טהרה, תיקון עירובין, החזקת ת''ת לבנים ובנות, כל אלו בכלל צרכי מצוה של ציבור,
ומי שעשה תנאי מעיקרא כנ''ל, יכול ליתן לצרכים אלו.
בד''א כשאינו חובה עליו, ורק נותן צדקה להחזקת מצוות
הציבור. אולם אם הוא כמס על הציבור, וזוכה עי''ז בזכויות כגון מקום להתפלל בביהכ''נ,
ואם לא יקנה וישלם, לא מובטח לו מקום קבוע להתפלל, אינו יכול לשלם במעות מעשר. וכ''כ
הט''ז ברמ''ט סק''א דאסור לפרוע מסים ממעות מעשר, ומשמע מדברי האחרונים דה''ה מס הקהל
לצרכי הקהל כיון שחוב עליו. וכן משמע ממהר''י אסאד יו''ד סימן של''ה, וע''ע בעה''ש
רמ''ט ס''ח.
ובספר צדקה ומשפט פ''ו ס''ק כ''ה כתב דכשנותן מעות לרב,
חזן ושוחט (רח''ש בלשון הקדמונים) עפ''י מנהגי הקהילות הוא מתורת חיוב, ופשוט שאינו
יכול לשלם ממעות מעשר. וכ''כ בס''ק כ''ו לענין קניית מקומות ביהכ''נ, דכל שהוא חובה
דינו כמס ואינו יוצא במעות מעשר.
משא''כ קיום מצוה שאינו חובה עליו, כגון עליה לתורה,
הכנסת כלה, נתינת מעות לזכות להיות סנדק, תרומה לבנין ביהכ''נ שלא יזכה בה זכויות כחבר,
בכל אלו שייך לתת ממעות מעשר כמשכ''ל כשמתנה בשעת החיוב או כשהתנה מעיקרא בשעה שקיבל
ע''ע מנהג מעשר כספים.
אבל חוב דמי חברות חדשי לקהילה שע''י זה זכאי להטבות
מהציבור וכן השתתפות בבניית בנין לצורך קהילתו, הוי בכלל מסים שאסר הט''ז לתת ממעות
מעשר. ודומה לשכר לימוד בניו הקטנים שחייב בהם ופסק הח''ח באהבת חסד פי''ט ס''ב וכ''ה
בא''ר דא''א לשלם ממעות מעשר. וכעי''ז פסק המג''א בתרצ''ד סק''א לענין מתנות לאביונים
דאינו נותן ממעות מעשר, דלא גרע משאר חוב עליו, ונראה דה''ה בנד''ד.
ואף שמדברי הפוסקים נראה להחמיר בזה וכמש''כ, מ''מ נראה
דאפשר להקל עוד בזה, עכ''פ היכא דמעיקרא לא קיבל ע''ע מנהג מעשר כספים אלא כפי רצונו
והבנתו. וכמו דהתיר הח''ס עפ''ז כשהתנה מעיקרא לתת לכל דבר מצוה, נראה דיש לומר דה''ה
אם התנה מעיקרא שנותן לכל דבר רק כפי השערת דעתו, ויותר מזה לא קבל ע''ע, ולכן מאחר
דמדינא אי''ז חיובא, א''א לחייבו יותר מאשר קיבל ע''ע. (ועיין במנח''י ח''ח סימן פ''ג
שדן על שאלה כזאת, והתיר לאחר שיעשה התרת נדרים על מנהג טוב שלו בנתינת מעשר כספים,
ע''ש בטעמו.)
ולכן נלע''ד אם מעיקרא חילק מעות מעשר לצורך שכר לימוד
בניו הקטנים, ומתנות לאביונים ושאר חובות ומסים המוטלים ע''ע, הרי א''א לומר דנהג יותר
מזה, וגם השתא כשבא לשאול אי שרי ליה להשתמש במעות מעשר לצורך דמי חברות ולצורך הבנין,
יש להתיר לו, דהרי רק על כאלו חובות קיבל ע''ע לתת ממעות מעשר דידיה. אולם אחד שמחלק
מעות דידיה לעניים, ונהג כן ג''פ, או קיבל ע''ע לתת מעשר כדין, הרי אינו יכול לשלם
חוב דמי חברות ולצורך הבנין מדמי מעות מעשר, דהרי חוב דמי חברות חדשי הוא מס על כל
חברי הקהילה, וה''ה לענין חוב השתתפות לבנין הקהילה, הוטלה סכום 1,000$ על כולם בשוה,
ומי שלא ישתתף אין לו מזכויות חברי הקהילה, והוא מס הקהל לצרכי הקהילה.
וחפשתי עצה איך לאפשר גם אלו שנוהגים מנהג מעשר כספים
כדין בקהילתך, ואינם יכולים לשלם השתתפות לבנין שהוא סכום גדול, מבלי לשלם מדמי מעות
מעשר, ונראה שאם אינו מעונין לירשם כחבר הקהילה עם זכויות שיש לכל החברים, ומוותר על
זכות הצבעה, ועליות וזכות קדימה להיות ש''ץ וכו', אז יוכל לשלם ממעות מעשר.
זוהי טעמי ונמוקי בענין מעשר כספים לדמי חברות ולבנין
ביהכ''נ. והסברתי לראש קהל שלכם, שגם פנה אלי בענין זה, שכל שואל שישאל אותו אם מותר
לשלם בדמי מעות מעשר, שיברר מהשואל באיזה חיוב מעשר יש לו על פי הכללים הנ''ל, ואם
יתברר שקיבל ע''ע מעות מעשר כדין ואסור לו לשלם לבנין ממעות מעשר, ואין רצונו לישאל
על נדרו או לוותר על זכויותיו, יסדירו לו סידור אחר.
אם יש בכח הוועד לקבל חברים
כפי ראות עיניהם, הם יכולים להחליט שמשפחה פלונית ראויים לימנות כחברי הקהילה עם כל
הזכויות בסך נמוך הרבה משאר אינשי, ואפילו יכולים לקבלה חנם כיון שמכירים בהשפעה הגדולה
שישפיעו על הקהילה כולה, ואין בכחם לשלם דמי החברות ושאר מסי הציבור, ע''כ יחליטו הוועד
לספחו לקהילה עם הנחה גדולה או שאר תנאים כפי רצונם. וממילא ראוי לסדר מעיקרא שיהיה
לוועד הכח להחליט על דברים כאלה. מאחר שהם חברי הקהילה עם כל הזכויות, כל מה שיתנו
לבנין ביה''מ הרי הוא מעשה צדקה, ויכול לתת ממעשר כספים.
BookID: 2 Chapter: 249