Dice an Onion – Destroy your Kitchen
Question: I have a pot and a Kitchen-Aid bowl and beater that I'd like to keep parve. I realized today that I hadn't designated a parve knife, and last Sunday I used milchig knives to cut the onions I fried in the pot and poured hot into the bowl. Nothing else was milchig, and truthfully, I'm not so sure that the knives really were milchig since they're new and I haven't been cutting real milchigs so often. However, the following Thursday I cut other onions and this time I may have used my fleishig knife. Then I fried the second onions in the same pot I had used previously for the first onions. Is my stuff still parve, and do I have to be careful to use only a parve knife (rather than a not-recently-used fleishig or milchig knife) in the future?
Answer:
Your kitchen is fortunately safe from what could have been
a mishap. Probably the most common way to unwittingly treif a kitchen is with onions, but I will explain why your
pot, bowl and beater are still parve. I think the
following information may be helpful to you in the future.
דוחקא דסכינא ודבר חריף
If one dices onions with a milchig knife, the onions are
milchig. That is true even if the knife is not a ben yomo (used within
the last 24 hours).[1]
The sharpness of the onion has the power to draw out the flavor of the milk that
is in the knife into the onion. That power is so strong that it can do many
tricks.
נ''ט בר נ''ט בבישול – בן
יומו ואינו בן יומו
Generally, flavor that entered a utensil from milk – such
as when a ladle is placed in a hot milchig soup on the fire, or when spaghetti
and cheese are stirred together on the fire – is considered a taam rishon
of milk in the spoon. This taam only has potency for 24 hours (ben
yomoeino ben yomo) it is considered spoiled (taam
pagum) and cannot cause problems. During the 24-hour period, however, the
flavor of milk may spread from the spoon into other food, making it milchig.
Therefore, if within the 24-hour period (mei'ais le'ais) the same ladle
is put into a parve soup on the fire (let's say spinach soup, a favorite in our
home), the spinach soup will have a taam sheni of milk and should not
be eaten together with meat kreplach.[2]
Since it is a taam sheni and not a taam rishon, there are some
leniencies. For example, if the kreplach
were already in the soup, the soup and kreplach can be eaten. Another leniency
due to the taam sheni is that the soup can be served in fleishig bowls
and eaten with fleishig spoons.
נ''ט בר נ''ט ואב''י בד''ח
The power of onions can bypass two of the limitations just
mentioned. If a knife has a taam rishon of milk (because it was used,
for instance, to cut grilled cheese in a sandwich-maker) but that taam
is pagum (more than 24 hours has passed since the knife was used for
hot milchig food), and the knife is now used to dice onions, the diced onions
become milchig with a taam rishon! The sharp flavor of the onions
reverses the status from taam pagum to taam lishvach, as if
the knife had just been used to cut grilled cheese in a sandwich-maker and
upgrades the flavor entering the onions from the expected taam sheni to
a taam rishon status.[3]
Now, if these onions are sautéed in a fleishig pan, the pan has to be kashered
before being used again and the onions are treif.[4]
If the pan was parve until this point, it is now milchig.[5]
Application
So, in your case, if you know that you used a milchig knife
to dice the onions and then cooked them in your parve pot, the parve pot is now
milchig. When you take those hot onions from a pot on the fire and pour them
into your Kitchen-Aid bowl, the bowl also becomes milchig.
Then, if you dice another onion with a fleishig knife (even
if the knife is eino ben yomo), the onion becomes fleishig with a
taam rishon.[6]
Should you cook this fleishig onion in the pot you had earlier made milchig, the
onion and pot are treif. This is
because a davar charif, when cooked, draws the taam of the pot
into itself, and will upgrade a taam pagum to a taam lishvach
(just as it does when cut with a knife). The onion has a taam rishon of
milk and meat in it.[7]
Those two flavors will mix in the onion to produce prohibited basar bechalav.
The pot then has a taam of basar bechalav and any food cooked in it or any utensil used
with food cooking in that pot for the next 24-hour period is – treif.[8]
Any utensil you put into that hot, treif onion – say, a spoon for stirring
purposes – is also treif. Should you pour the hot onion into the Kitchen-Aid
bowl, the bowl will become treif. If you put the onion in mashed potatoes, fill
dough with the mashed potatoes to make potato knishes, and bake them in a pan,
the pan is now treif. When you cut the knishes with a knife, the knife becomes
treif, and so on and so forth.[9]
Luckily, the wording of your letter indicates a loophole.
You wrote that you are not sure that the knives are
really milchig. You also wrote that you may have cut onions with a fleishig knife.
ספק ספיקא בדבר חריף
When there is a safek about a davar charif,
the Ramo (Y.D. 96:1) is lenient. Although we are ordinarily machmir
with any safek de'oreisa, and the issue here is basar bechalav
de'oreisa,[10]
nevertheless the Ramo is maikel because of a sefek sefeika. A
combination of two uncertainties in a single case reduces the statistical
probability of an aveira to below 50%, and the Torah calls for following
the laws of probability when it says acharei rabim lehatos. (That is
the simplest way of understanding the mechanics of sefek sefeika.)
The two uncertainties here are:
- Was the knife milchig? It may never have been used for
anything milchig. - Does a davar charif reverse a taam pagum
in an eino ben yomo to become a taam lishvach as if it
were a ben yomo? Although I presented that earlier as a given, in
fact it is a machlokes. The existence of two opinions is akin to a
safek.
It doesn't matter that the two uncertainties are quite
different from each other; i.e., one is a question of what happened and the
other is a question in psak halacha. Still, there are two uncertainties
here.
Calculating the probability, we can say that there is a 50%
chance that the halacha is that a davar charif cannot turn a taam
pagum into a taam lishvach. That leaves a 50% chance of trouble.
But within that 50% chance of issur, there is the possibility that the
utensil was not milchig at all. Now the probability of issur is less than 50%,
so we follow the rov (greatest probability) and the food is still parve.
ספק אחד בד''ח
This, however, will only work when it is unknown whether
the knife was a ben yomo, since that is one
of the uncertainties. The Shach (96:12) emphasizes that if it is
known that the knife used to cut the sharp food was a ben yomo[11]
and only one question (whether the knife was milchig or parve) remains, the
Rema’s leniency is inapplicable. Since there is just one safek, the
onions are milchig (safek issur de’oreisa lechumra) and the entire
process leading to a treif kitchen (as described above) has occurred.[12]
Application
In your case, the first onions are not milchig, because
there are two uncertainties.
- You don't know if the knife was ever used for anything
milchig. - Even if it was used for milchig, we assume the knife
is an eino ben yomo,[13]
and sharp food might not have the power to reverse the status of a taam
pagum to a taam lishvach.
If the
onions are not milchig, obviously the pot, the bowl and the beater are not
milchig either.[14]
Then there was the fleishig knife. Since you didn't mention
that you know it was used for hot meat in the 24-hour period preceding the
possible dicing of the second onion, we can assume that it was an eino ben
yomo fleishig knife.11
That information, coupled with the possibility that you did not use the fleishig
knife at all, reduces the probability that your onions, pot, bowl and beater are
fleishig to below 50%. Once it is below that threshold, everything is still
parve.[15]
Conclusion
Thus, your kitchen is kosher and your parve utensils are
still parve.[16]
In order to keep things that way, I recommend adding to your parve pots and
bowls a few parve knives for raw onions,[17]
garlic, lemons and hot peppers (davar charif) and some parve cutting
boards.[18]
BookID: 2 Chapter: 96
[1] רמ''א יו''ד צ''ו ס''ג.
וכ''פ בחכמת אדם כלל מ''ט:א.
דעת המחבר בנ''ט בר נ''ט ואינו
ב''י בד''ח
אולם דעת המחבר אינו ברור. ביו''ד סימן צ''ו ס''א המחבר הביא
ב' דיעות בדין דוחקא דסכינא בד''ח לענין בב''ח ולענין איסור אי מפליט
ומבליע דוקא מב''י או אפילו מאב''י ולא הכריע. ובס''ג שם לענין תבלין
במדוכה של בשר, דדמי לדוחקא דסכינא, פסק דאסור לאוכלם בחלב, אלא דמבואר
מדבריו דדוקא כשהמדוכה בן יומו, אבל אם המדוכה של בשר אינו בן יומו
דשרי לאכול התבלינים בחלב. ובסימן ק''ג ס''ו פסק המחבר דאם מבשלים תבשיל,
שרובו פלפלין ונרגש התבלין הרבה, בקדירה של איסור שאינו בן יומו הכל
אסור. והט''ז בסימן צ''ו סק''י הקשה דכל דבריו סותרים זא''ז. ובחידושי
רע''א על הט''ז הנ''ל הביא מש''כ האחרונים דבס''א דמיירי בין לענין בב''ח
ובין לענין איסור הביא ב' דיעות ולא הכריע, ובס''ג דמיירי לענין בב''ח לחוד
מיקל משום דמצרף דעת הרי''ף, הרמב''ם, הרשב''א והר''ן דנ''ט בר נ''ט מותר
אף בד''ח, וב' חומרות לא מחמירינן לומר דחורפיה דד''ח מחליא ליה לשבח וגם
דל''ש היתירא דנ''ט בר נ''ט בד''ח. ולכן כתב בסימן צ''ו ס''ג תבלין שנדוכו
במדוך ב''י דוקא ובסימן ק''ג דמיירי לענין קדירה של איסור דל''ש בזה
נ''ט בר נ''ט (דרק נ''ט בר נ''ט דהיתירא שריא) מחמירין לומר דהכל נאסר
דד''ח מחליא לשבח. וכ''כ בבינת אדם בסימן מ''ט לסלק תמיהת האחרונים וז''ל
בבו''ח דהוי נ'''ט בר נ''ט לא מחמירינן כולי האי לומר ג''כ מחליא ליה לשבח,
דאפילו אם הוא לשבח אינו אלא נ''ט בר נ''ט ונצטרך לומר ג''כ דעדיף מנ''ט בר
נ''ט, כולי האי לא מחמירינן עכ''ל.
ורע''א כתב ליישב בע''א. וס''ל דאין לחלק בין בב''ח לאיסור,
דקי''ל דבד''ח ליכא היתירא דנ''ט בר נ''ט, אלא יש לחלק בין דוחקא דסכינא
לבישול. בס''א מיירי המחבר בד''ח של צנון די''א דמבליע ומפליט בדוחקא
דסכינא כמו ע''י בישול, ובזה באמת אינו מכריע אי מבליע ומפליט דוקא מב''י
א''ד אף מאב''י. ובס''ג דלא מיירי לענין צנון אלא לענין תבלינים, יש לצרף
הפוסקים דס''ל דאין דוחקא דסכינא מבליע אלא לצנון ולא לשאר דברים
חריפים, וכדי להבליע לשאר דברים חריפים בעינן בישול שהוא ודאי מפליט
ומבליע, ומשו''ה מיקל בס''ג באב''י, דכולי האי לא נחמיר ב' חומרות דד''ח
מחליא לשבח וגם נחמיר לומר דדוחקא דסכינא מבליע אף לשאר דברים חריפים. אבל
בסימן ק''ג אף דמיירי לענין פלפלים, שהוא כשאר דברים חריפים שי''א דאינו
מבליע ע''י דוחקא דסכינא, מ''מ מחמיר התם אף באינו ב''י לאסור הכל משום דלא
מיירי התם שמבליע ע''י דוחקא דסכינא אלא ע''י בישול דודאי בלע הפלפלים הטעם
שבקדירה, ובכה''ג נימא דאף מחליא לשבח.
עכ''פ דעת המחבר להקל בשאר דברים חריפים, בב''ח, בדוחקא דסכינא
של סכין אב''י, וכמש''כ בצ''ו ס''ג (למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה), מ''מ
סתמתי לאיסור למעלה, לאשכנזים ההולכים ביד רמ''א.
חילוק בין נצלו ובשלו לעלו בנ''ט
בר נ''ט
הרמ''א ביו''ד סימן צ''ה ס''ב מחמיר לכתחילה כשנצלו או נתבשלו
אוכל פרווה בכלי של בשר או חלב, בן יומו, לאוכלו עם מין השני. אבל אם לא
נתבשלו או נצלו תחלה רק עלו בכלי של בשר מותר לאכלן עם חלב עצמו.
וע''ש בש''ך צ''ה סק''ו דמבאר דבעינן דחד מינייהו צונן, אבל אם
האוכל פרווה חם (יס''ב) וגם הכלי (שהוא בן יומו מבשר או חלב) חם, לא חשיב
עלו אלא כנצלו, ואסור לאוכלו עם מין השני לכתחילה. ובעה''ש (סי''ב) פליג
ע''ז וס''ל דכל שלא נתבשל או נצלה ממש חשיב כעלו אף אם שניהם חמים.
[אבל מ''מ לתרווייהו אסור להעלות דגים (פרווה) בכלי של בשר
ע''ד לאוכלו עם חלב.]
ולפ''ר לכאורה החילוק בין עלו לבין נצלו ונתבשלו הוא דלא נתפשט
הטעם כ''כ בעלו, דחם לתוך צונן מבליע כדי קליפה ובנתבשל הרי נבלע הטעם
בכולו. אלא דזה אינו, דגם צונן לתוך חם הוא כעלו, ומתפשט כדי נטילה, וכן
נצלו מתפשט כ''נ, ועוד, דמבואר מש''ך צ''ה סק''ד דנצלו חמור יותר מנתבשלו,
דהמהרש''ל אוסר אף בדיעבד בנצלו מדינא ולא בנתבשלו, אע''פ דבישול בולע
בכולו וצלי אינו אלא כ''נ, ושמעינן דאין הדבר תלוי בעובי ההתפשטות. ועוד,
דשייך עלו בצונן לתוך חם בדאיכא שומן דמתפשט בכולו כמו בבישול ולא שמענו
דעי''ז יהא דינו כבישול וצלי, אע''פ דמתפשט יותר מצלי בדליכא שומן. ועיין
בפמ''ג סימן צ''ה בש''ד סק''ו דפסק דבתחתון חם ועליון צונן ואיכא רוטב,
וע''י הרוטב מתפשט בכולו, מ''מ אי''ז כדין נתבשל, אלא עדיין חשיב עלו,
ומותר לאכול במין השני. ובסו''ד מסביר דבחם לתוך חם, ובבישול וצלייה עיקר
הטעם נבלע, אף היכא דאינו מתפשט כ''כ בעומק, עכ''פ נפלט ונבלע עיקר הטעם,
משא''כ בעלו אף אם יתפשט בכולו מ''מ איכות הטעם היא גרועה. כ''נ לבאר
כוונתו.
דוחקא דסכינא וד''ח בנ''ט בר
נ''ט אי חשיב כעלו א''ד כבשלו
והנה יש לעיין בטעם שנבלע באוכל ע''י דוחקא דסכינא וד''ח, כגון
בצל שבלע טעם שני אי דמי לעלו או נתבשלו, כלומר האם יהא מותר לאוכלו עם מין
השני א''ד דוקא בכליהם. אולם בדרך כלל אין הדבר מצוי, דהרי פסקינן בסימן
צ''ו ס''א וס''ג דליכא היתירא דנ''ט בר נ''ט בד''ח כמו שיתבאר לקמן בהערה
3, וא''כ כשיחתוך בצל בסכין של בשר, לא הוי בבצל טעם שני אלא טעם ראשון,
ולכן אסור לאוכלו עם מין השני כמש''כ בצ''ו ס''א.
אולם לפי שיטת החוו''ד ואבן העוזר ודעימיה שיבואר לקמן בהערה
5, דד''ח רק בולע כל הטעם אבל מפליט טעם כשאר מאכלים, א''כ יתכן ציור שיש
בסכין טעם שני, כגון שד''ח בלע טעם ראשון מסכין של חלב, ואח''כ חתך אותו
בצל בסכין פרווה, הרי דאז יש בסכין השני טעם שני של חלב. ואם יחתוך בצל אחר
באותו סכין, הרי יהא בבצל טעם שני של חלב. וא''כ יש לחקור מה יהא דינו של
בצל זו שיש בו טעם שני שבא ע''י דוחקא דסכינא וד''ח, האם יאסר במין השני
כמו טעם שבא ע''י בישול וצלייה א''ד איכות טעמו פחותה כעלו, וישתרי לאוכלו
עם מין השני.
ולכאורה הסברא נותנת דאיכות טעמו גבוהה מאד, ובולע עיקר הטעם,
דהרי ל''א היתירא דנ''ט בר נ''ט, והוא בולע עיקר הטעם והוי כטעם ראשון,
ועוד קי''ל אגב חורפיה מחליא ליה לשבח, וכ''ז מורה על איכות הטעם של ד''ח,
ומסתבר דבולע עיקר הטעם לא פחות מבנצלו ונתבשלו, ויאסר עם מין השני וישתרי
רק בכליהם.
אולם מוכח מאבן העוזר סימן צ''ו ס''ג וחוו''ד צ''ו סק''ו ויד
יהודה צ''ו ס''ק כ''ח דז''א. דהרי כולהו פליגי על מש''כ המג''א בסימן תנ''א
ס''ק ל''א, וסבירא להו דמותר לחתוך ד''ח בסכין של בשר ולדוכו במדוכה,
ואח''כ לדוך בשמים אחרים באתו מדוכה לאוכלו לכתחילה עם חלב. והרי לדעתם יש
במדוכה טעם שני של בשר, וכשידוך במדוכה ד''ח אחר, הרי יבלע טעם שני של בשר
שנפלט ונבלע ע''י דוחקא דסכינא, וס''ל דשרי לאוכלו יחד עם חלב. ומוכח דס''ל
דטעם הנבלע ע''י דוחקא דסכינא חשיב כעלו ולא כנתבשלו. והדבר צ''ב, דלכאורה
פשוט הוא שבולע ד''ח עיקר הטעם יותר מבישול וצלי.
ואין לומר דס''ל דלא נפלט מד''ח לתוך כלי ומשו''ה לא נבלע
במדוכה טעם כלל, דהרי כתב אבן העוזר ודעימיה להדיא דנפלט מהד''ח לכלי טעם
שני.
ואפשר דהאי דינא לא לאכול טעם שני עם מין שכנגדו אינו אלא
הרחקה, ותקנו חז''ל לפי ראות עיני העמי הארץ איך שהדבר נראה לרוב בנ''א.
וע''כ בנצלו ונתבשלו מבינים ההמון שיש בו הרבה מהטעם שנפלט, ובעלו סבורין
העם שלא נבלע כ''כ ולכן לא תקנו, וא''כ י''ל דה''ה בדוחקא וד''ח אע''פ שלפי
האמת בולע עיקר הטעם יותר משאר דברים, מ''מ אין זה ניכר להמון עם, ומשו''ה
לעני''ז יותר דומה לעלו, ודוחק. ויותר נראה דס''ל דאיכות הטעם שנבלע הוא
כעלו ולא כבישול או צלי.
ביאור חדש בדברי המג''א
ולולא דמסתפינא, הייתי מפרש דברי המג''א דלא כהבנת האחרונים.
די''ל דמודה המג''א דכל טעם שנפלט מד''ח אינו מבליע עיקר הטעם יותר משאר
מאכלים, והרי לא מצינו בחז''ל אלא דד''ח בולע עיקר הטעם, אבל איה''נ כל
שנפלט ממנו ונבלע ע''י כלי אחר הוי נ''ט בר נ''ט. אולם ס''ל למג''א דעכ''פ
האי טעמא דנבלע בד''ח אלים כ''כ ובודאי לא גרע מטעם שני באוכל שבא ע''י
בישול וצלייה, ומשו''ה אסור לאוכלו לכתחילה עם מין השני, וע''ז בא להזהיר
העולם. ולפ''ז א''ש מה שדקדק הנשמת אדם בהלכות פסח בסימן כ''ד שהמ''א רק
אוסר לכתחילה, דכתב ויש ליזהר, דלפמש''כ אי''ז אלא דין לכתחילה, דבדיעבד
מותר בכל ענין כמש''כ הרמ''א בצ''ה ס''ב. ומש''כ כשאינן זהירין בזה יוצא
קלקול מזה, ר''ל דעוברין אדין שלכתחילה אין לאוכלו יחד עם מין השני.
ולפמש''כ א''צ להחמיר בחומרת מה שאומרים האחרונים בשם המג''א,
דכמו שד''ח בולע כך מפליט. ואם יסכימו אתי ת''ח שאולי לכך התכוין המג''א יש
מקום להקל בזה.
אבל האחרונים לא פירשו כן בדעת המג''א, ע''ש באבן העוזר,
בחוו''ד ובנשמת אדם הנ''ל, ולכן סתמתי למעלה ע''פ דעת המג''א.
ואפשר דלשון המ''א לא משמע כמש''כ, דבסימן תנ''א ס''ק ל''א כתב
המג''א לענין מדוכה, דבד''ח אינו מועיל נ''ט בר נ''ט, ומשמע דמיירי לענין
להבליע לתוך המדוכה. אמנם נראה דאפשר לפרש כוונתו דנבלע במדוכה טעם שני,
וכשישים לְשָם בשמים אחרים יבלע מהם כל טעמו שהוא טעם שני, ולכתחילה יאסר
לאכול עם מין השני. ומה שנסתפק לאסור בדיעבד בפסח מחשש שמא הבשמים שדכו
מקודם נחתך בסכין של חמץ, אפשר דשאני חמץ דחשיב כנ''ט בר נ''ט לאיסורא.
איך שנפרש דעת המג''א, מ''מ מוכח מהחולקים עליו דס''ל דטעם שבא
ע''י דוחקא וד''ח, דינו כמו עלו, דהרי מתירין לאכול הבשמים עם חלב. אבל
אילו נתבשל ד''ח בכלי שיש בו טעם שני (וכבר ציירנו איך יתכן טעם שני בכלי),
דבולע הד''ח כל עיקר טעם השני של הכלי, והוי טעם שני ע''י בישול, ודמי
לדגים שנתבשלו שאסור לכתחילה לאוכלם עם מין השני.
וזה הביאור למה שחילקתי בהערה 5, לדעת אבן העוזר, דבצל
שנתבשל בכלי שיש בו טעם שני של חלב, אסור לכתחילה לאוכלו עם בשר, ואילו
במעבד מזון שבלע הסכינים טעם שני של חלב, ואח''כ חתך עוד בצלים בסכינים
אלו, דנבלע ע''י דוחקא וד''ח, מותר לכתחילה לאוכלם עם בשר, דמוכח
דא''ה וחוו''ד ס''ל דדוחקא וד''ח דינו כעלו לעני''ז, וי''ל דבלע באיכות
פחותה מנתבשלו.
[3] כן מבואר מתוך דברי
הרמ''א יו''ד סימן צ''ו ס''ג דפסק תבלינים שנדוכו במדוכה של בשר אינו ב''י
אסור לאוכלם בחלב. והרי הוי נ''ט בר נ''ט שלא ע''י בישול והרמ''א מתיר
לכתחילה בסימן צ''ה ס''ב נ''ט בר נ''ט מבשר לאוכלם בכותח כשעלו, ובנתבשלו
אוסר רק לכתחילה, דבדיעבד שכבר נתערב ס''ל דשרי, והכא משמע דאוסר אף
בדיעבד, אע''פ דלכאורה דוחקא דמדוכה לא גרע מעלו. וע''כ דס''ל דד''ח בדוחקא
מבליע כל הטעם שהיה בסכין, וה''ה אם נתבשל ד''ח דאמרינן דכל טעם הקדירה
נבלע בד''ח, והוא באותו דרגת טעם כמו שהיה בכלי שממנו יצא הטעם, ושמעינן
דאין היתר של נ''ט בר נ''ט להיתירא שייך בד''ח.
דעת הבית מאיר בשיטת הרמ''א
דנ''ט בר נ''ט בד''ח אינו אסור אלא לכתחילה ובדיעבד שרי
אולם בבית מאיר עמש''כ הרמ''א יו''ד צ''ו ס''ג דאסור לאכול
התבלינים הנ''ל בחלב, כתב דאי''ז אלא לכתחילה אבל בדיעבד אם כבר נתערבו
שרי. והיינו משום דהרמ''א מיירי בתבלינים ושאר דברים חריפים דיש לצרף לזה
עוד צד להקל, אבל בחורפא דצנון ס''ל לרמ''א לאסור אף בדיעבד. ר''ל דבהלכה
הקודמת בס''ב נתחדש דלא רק צנון חשיב ד''ח אלא אף שומים ובצלים וכיוצ''ב
שוין לצנון לענין חריפותם. וד''ז במחלוקת שנויה, ואע''פ דהמחבר פסק להחמיר
בבצל ושאר דברים חריפים כתבלינים, מ''מ מידי מחלוקת לא יצא, ובהני דברים
חריפים (מלבד צנון) לא נחמיר בהם ב' חומרות יחד לענין דיעבד. כלומר, מה
שמחמירים בצנון לאסור נ''ט בר נ''ט ואב''י אף בדיעבד, לא נחמיר בבצלים אלא
לענין לכתחילה, אבל לא נאסור בדיעבד דהרי יש ג' צדדים להקל.
א.
י''א דרק צנון חשיבא ד''ח (עש''ך סימן צ''ו ס''ק י''ב והוא
דעת רבינו יחיאל ומובא בב''י).
ב.
י''א דאינו ב''י מותר אף בד''ח (עיין מחבר צ''ו ס''א).
ג.
י''א דנ''ט בר נ''ט מותר אף בד''ח (עב''י ס''ס צ''ו וכ''ה
דעת הרי''ף, הרמב''ם, הרשב''א בתוה''א ובחידושיו והר''ן בפכ''ה דפירשו דטעם
צנון שחתכו בסכין של בשר דאסור לאוכלו בחלב משום השמנונית הקרוש עליו,
וע''י חריפות הצנון בולע).
ובהצטרף ג' היתרים יחד, כגון בצל שבלע טעם נ''ט בר נ''ט מאב''י
מקילים בדיעבד. ולכן מתיר שם האי מילתא דשכיחא, דחתך בצלים בסכין חולבת
שאינו בן יומו (וה''ה ספק אב''י דינו כודאי אב''י) ונתנום בקדירה של בשר,
דהתבשיל מותר.
ולמעלה כתבתי לאסור כה''ג אף אם הקדירה של בשר אב''י. לכן
מוכרח אני לבאר מ''ט מנעתי מלפסוק כב''מ ואף לא להזכירו ולצרף דעתו.
דחיית דברי הבית מאיר
הנה הבית מאיר כתב דבריו ע''פ שיטת הרמ''א, דמש''כ אסור לאכול
התבלינים עם חלב היינו רק לכתחילה. ולענ''ד א''א לומר כן בדעת הרמ''א. דהנה
ס''א בסימן צ''ו מיירי בנ''ט בר נ''ט בד''ח וי''א לאסור אף באב''י, וע''ז
בא ס''ב לחדש דלא רק צנון אלא ה''ה בצל שוה לצנון, וע''כ על כל מאי
דאיירינן ביה לעיל מזה קאי, דהיינו כמו שיש מחמירים נ''ט בר נ''ט באב''י
בצנון ה''ה בבצל, ולא הגיה הרמ''א ע''ז כלל. ואפילו את''ל דסמך על דקדוק
לשונו בס''ג, מ''מ בסימן צ''ה ס''ב כתב להדיא לאסור בדיעבד כה''ג, דעל הא
דיש כמה קולות בנ''ט בר נ''ט בבישול הוסיף וז''ל שם, וכ''ז כשהמאכל אינו
דבר חריף אבל אם היה דבר חריף כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר
אפילו אינו בן יומו או שדכו תבלין במדוך של בשר אם בשלו בחלב
אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם עכ''ל. וכדי
להליץ בעד הבי''מ דלא לעשותו כשוכח הלכה זו, י''ל דכדי לקיים דבריו נדחק
לפרש מש''כ דברים חריפים היינו צנון בלבד ומש''כ תבלין במדוכה מיירי במדוך
של בשר ב''י. והדוחק בזה ברור לכל מתבונן. ואין לאדם אלא מה שעיניו רואות
ולענ''ד הרמ''א לא התכוין למש''כ הבי''מ, ואין לסמוך לדינא על דבריו. שו''ר
בחכמ''א מט:ד דכתב להדיא כדברי בדעת הרמ''א וז''ל יש להם (בצלים, חריין
וכיוצ''ב) דין חריף לכל החומרות ולפיכך אם חתך צנון ושאר דברים
מהנזכרים בסכין של בשר אב''י והוא מקונח אסור לאכלו בחלב עכ''ל. הרי
דמצטט לשון הרמ''א ואינו מחלק בחומרות בין צנון לשאר דברים.
[4] The onions previously absorbed a taam rishon
of milk and now they will absorb a taam rishon of meat. The
pot was used for meat previously and a taam rishon of meat is in
the pot. Even if it is an eino ben yomo by now, when the onions
are sautéed in the pot the flavor will enter the onions, become a
taam lishvach and be upgraded to a taam rishon. The onions
will have a taam rishon of milk and meat cooking in them, i.e.,
basar bechalav. That issur will now spread throughout the
pot, making it all treif.
Issur De’oreisa
when cooking two ta’am rishon’s
(An unusual situation has been created in
which the onions contain a taam rishon of meat and a taam
rishon of milk, and an issur de’oreisa of bishul can
take place without any meat or milk! I have considered it basar
bechalav de’oreisa based on the Chochmas Adam [48:12], which
rules that there is an issur bishul basar bechalav with
two taamim alone; thus the product of such bishul will be
assur min hatorah. The same principle can be deduced from the
Kreisi (95:11). The Pri Megadim [S.D. 87:18], however, states that two
taamim cooking together is not derech bishul and will not
be assur to cook. The issur bishul requires cooking at
least one food item with the taam of the opposite type, e.g.,
cooking milk in a fleishig pot or cooking meat in a milchig pot. It
follows, according to this view, that the product of two taamim
cooking cannot be assur min hatorah. Even according to the Pri
Megadim, however, the pot and onion are not usable since they are
assur midrabonan.)
[5] It is surely milchig in the sense that one cannot
cook fleishig in that pot. Whether one is allowed to cook parve food in
the pot with the intention of eating it with a fleishig meal (which is
the normal purpose of a parve pot) depends whether the pot is considered
to have a taam rishon or taam sheni of milk. This
is an issue of much disagreement and far-reaching practical application.
דעת המג''א בטעם
הנפלט מד''ח
a. One
approach (Mogen Avrohom 451:31) is that a davar charif receives
and transmits taam with the same force. Just as an onion can
draw the entire flavor from a utensil and maintain the same level of
taam that the transmitter had, so too when flavor is being
spread from a davar charif, either through pressure or
cooking, the same level of potency is maintained. Accordingly, a
davar charif can transmit its taam so powerfully so that the
recipient will receive the full strength of the taam and have the
same level of taam as the davar charif itself.
דעת אבן העוזר בטעם
הנפלט מד''ח
b. The
Even Ha’ozer (Y.D. 96:3) argues that we cannot use our logic to find
symmetry in the laws of taam transmission. We have a Talmudic
source indicating that a davar charif absorbs all the
flavor of the transmitter, but we do not have a source indicating that
it can transmit its entire flavor. Therefore, we should assume
that it functions just as any other taam would, and when taam
leaves a davar charif, either through pressure or cooking, the
taam will be diminished at the point of reception and drop a level.
Thus, if the flavor in an onion was a taam rishon
and the onion was cooked in a pot, the pot will now have a taam
sheni.
This dispute has many ramifications.
c. For
example, if the parve pot discussed above (in which onions were cooked
that had been cut with a milchig knife), was used to make another dish –
for example, eggplant – may one mix the eggplant into chopped meat? If
the milchig flavor in the pot is a taam sheni (as the Even
Ha’ozer says), then by the time it is in the eggplant it is a taam
shlishi and can be mixed with meat. If, however, the milchig flavor
in the pot is a taam rishon (as the M.A. says), then the
eggplant is a taam sheni and lechatchila one should not
mix the eggplant with meat (see note 2). In this case (since eggplant is
not a davar charif), if the eggplant was mixed with meat,
the meat can be eaten. In this example, nothing can become treif.
d.
If, however, the pot discussed above (that was used to cook onions
that had a milchig flavor in them) was used afterwards (even days
later) to fry some other parve onions (davar charif), food and
utensils could potentially become treif. According to the Even Ha’ozer,
the pot has a taam sheni of milk. When new onions are fried in
the pot, the onions will absorb a taam sheni. Those onions should
not be mixed with meat, but if they are mixed with meat, they may be
eaten (Rema 95:2; see also note 2). The Mogen Avrohom would consider the
taam in the pot taam rishon, and when the second onions
are cooked, they would absorb the taam rishon from the
pot, which had absorbed it from the first onion, which had absorbed it
from the milchig knife. Those cooked onions have a taam rishon of
milk and cannot be eaten with meat. It follows that if those onions were
mixed with meat and cooked, there would be an issur de’oreisa of
cooking it, and the food would be assur min hatorah.
בישול אחר בישול
בב''ח ובשבת
[Even if the onions that have taam milchig
in them are cooked and the meat it is being added to is already cooked,
still there would be an issur de’oreisa. In relation to basar
bechalav there is bishul achar bishul even though that is not
the case regarding the laws of Shabbos. The logic behind the difference
is based on the different goals of the two prohibitions. The main
consideration for all forbidden activity on Shabbos is to avoid a
creative act. Once the food has changed form from being raw to being
cooked, there isn’t any qualitative difference when re-cooking. Whereas
in relation to basar bechalav the main consideration in the
prohibition of cooking milk and meat together is avoiding the
transmission of the flavor of milk to meat and vice versa. That is
accomplished just as well when re-cooked (A speculative explanation of
the Pri Megadim s.d. 87:18).]
The Mogen Avraham (451:31) apparently was
trying to alert people to change a common practice that he considered
problematic. It does not seem that he realized his statement indicated a
novel understanding of the mechanics of davar charif, which may
be challenged. It was common for people to grind their own spices, and
if they had first cut the spice with a fleishig knife and then ground
that spice with a mortar and pestle, the mortar and pestle would be
fleishig with taam rishon. Days later they would use the same
mortar and pestle to grind other spices that were intended for milchig
use. According to the opinion of the Mogen Avraham, since the mortar and
pestle are fleishig with a taam rishon, any subsequent spices
crushed in there would also be taam basar with taam rishon.
If those spices were added to milchig food, presumably it would be
treif.
Modern Application of dispute between
Mogen Avraham and Even Ha’ozer
e.
A modern application of the Mogen Avrohom’s case can be found with a
food processor. If an onion was cut with a milchig knife and put into
the chopping blades of a food processor, those blades will now be
milchig with taam rishon of chalav. Days later, if one had
considered that food processor parve and cut up another onion with a
parve knife and put it into the food processor intending to use the
second onions for a fleishig dish, according to the Mogen Avraham he may
not. Furthermore, if he did mix those onions into a fleishig dish,
according to the logic of the Mogen Avraham it is treif.
f.
According to the Even Ha’ozer, the blades of the food processor have a
milchig taam sheni and when the second onions are cut in the food
processor, they absorb that taam sheni and they can be mixed with
meat.
g. A
similar situation is one in which onions were cut with a milchig knife
and put into the food processor. The following week more onions were cut
with a fleishig knife and put into the same food processor. According to
the Mogen Avrohom, the second onions have a taam rishon of
meat and milk, are therefore treif, and will treif
anything they are cooked or cut with.
h.
According to the E.H., however, the onions can even be eaten with
fleishig products. The reason is that there is a taam sheni of
milk in the food processor and in the second onion. A taam sheni
(under certain conditions; see note 2) can be mixed lechatchila
with the opposite type of food.
The Mogen Avrohom’s opinion is illustrated in
5c, 5d, 5e and 5g. The Even Ha’ozer’s opinion is illustrated in 5c, 5d,
5f and 5h.
חילוק בין דוחקא
לנתבשלו בנ''ט בר נ''ט וד''ח לדעת אבן העוזר
[Please review the examples carefully and try
to find any inconsistencies.
If you are wondering why the onions in case
F can be purposely added to fleishig while the fried onions
mentioned above in case D, (according to the E.H.) cannot be
added lechatchila, you have been following this complex
discussion quite well and deserve a pat on the back for asking, what I
consider, a good question. I have attempted to answer this question in
note 2.]
הכרעת הפוסקים
The Mishna Berura (451:90) quotes the Magen
Avrohom without a dissenting opinion and apparently agrees. The Pri
Megadim (E.E. 451:31) also supports the M.A.’s position. The Chochmas
Adam 49:10 concurs with the Mogen Avraham, too. (In the laws of Pesach,
the Nishmas Adam 24 discusses the opinion of the E.H. and rejects his
arguments.)
Support for the Even Ha’ozer is no less
formidable. The Chavas Daas (96:6), Rav Akiva Eiger (newly published
notes on the Pri Megadim at the beginning of siman 96) and the
Yad Yehuda (96:28) all strongly back the lenient opinion.
This dispute will often pertain to a possible
Torah violation, and it would be difficult to rule leniently without
some additional support.
In the Nishmas Adam, question 24, Rav Avraham
Danzig, who supports the Mogen Avrohom’s position, analyzes the words of
the Mogen Avraham and comes to the conclusion that it is likely that he
never meant to use his logic to prohibit food or utensils bedei’avad.
The Mogen Avraham himself would not have prohibited them. This is why he
simply cautions people to cut spices with a parve knife instead of
reprimanding them for eating non-kosher food. Therefore, it seems that
the compromise of the Kaf Hachaim (451:185) is the most reasonable: one
should try to keep the standards required by the Mogen Avraham, but if
any mishap occurs that cannot be corrected through hag’alah or
another kashering method, one can rely on the Chavas Daas and Even
Ha’ozer.
In this article, I have based my explanation
on the Mogen Avrohom’s approach. I was able to do so because I
ultimately presented a clear heter for the question presented,
without relying on the Even Ha’ozer. Furthermore, the article is an
exercise in understanding the correct way to run a kitchen, and that
requires taking into account the stringent opinion of the Mogen Avraham.
In note 2 I have suggested a way of
interpreting the Mogen Avraham so that he agrees in principle to the
Even Ha’ozer. If talmidei chachomim agree that my chiddush
is not erroneous and consider it a plausible explanation of the Mogen
Avraham, then perhaps one can rely on the lenient opinion.
Pressure and Sharp Food can draw
flavor out of the cutting board
Should one take the precaution to use a parve
knife to cut the onions but not ascertain that the cutting board or
plate on which the onion is being sliced is also parve, one has done
only half a job and will run into trouble. If the cutting board or plate
upon which the onions were cut was fleishig (even an eino ben yomo),
the onions will absorb the taam of the plate and become fleishig
even if diced with a parve knife. The Chochmas Adam (56:2) rules that
the transmission of flavor through pressure can come from the flavor
found in the knife that is pressing and cutting or from the flavor found
in the plate due to the pressure of the onion against the plate or
cutting board. Whether or not the knife will also become fleishig from
the onion that had become fleishig from the plate would depend upon the
dispute between the Magen Avrohom and Even Haozer (see note 4). We
concluded that one should try to conform to the stringent opinion but
that in a situation that would potentially treif food or
utensils, one can rely on the Chavas Daas and the lenient opinions.
Application in light of Machlokes M.A.
and E. H.
This sentence is only true according to the
opinion of the Magen Avrohom (451:31) mentioned in note 5. The taam
rishon of meat obviously comes from the fleishig knife, and the
taam rishon of milk comes from the pot, which absorbed a taam
rishon from the first cooked onion, which had absorbed the taam
from the milchig knife used to cut the first onion.
According to the Chavas Daas (96:6), the
second onion has only a taam sheni of milk in it, and although
one should avoid mixing it with food of the opposite type, if it
was already cooked with such food, it may be eaten. The Rema (95:2) adds
that one may place a taam sheni on a plate of the opposite type.
That effectively is allowing a taam sheni to mix with a taam
rishon, which is what is happening in this onion. Thus, according to
the Chavas Daas it would be permissible lechatchila to put the
second (fleishig) onion into the pot (that has a taam sheni of
milk in it) and cook it. It can then be eaten with meat.
[8] If food was cooked in the pot, then transferred to
another pot to reheat, the second pot and all utensils used with that
food while it was reheating are also treif.
הלכה למעשה
In practice, those utensils that can be
easily kashered should be kashered and those that cannot may be used
without kashering. As explained in note 5, many poskim rule that
lechatchila we should be concerned that a sharp food can spread
the same level of taam to other utensils and food, just as it
absorbs the same level of taam. But it is not clear that those
machmirim would ever prohibit food due to this logic. Therefore,
taking into account the many lenient opinions, in any situation that the
food would be rendered treif or the utensil could not be kashered, the
food or utensil would be permitted as is. See also end of note 2.
[10] הא דחורפיה מחליא לשבח
(למ''ד דסברי כן) כתב בפמ''ג (מ''ז צ''ו סק''א וש''ד ס''ק י''ב) דהוא דין
תורה. וכ''נ משו''ת רעק''א סימן מ''ט ד''ה אך נראה, וע''ע פת''ש צ''ה
סק''ד.
[11] i.e., it was used with a hot milk product within
the last 24 hours.
אם יש לצרף ספק דאולי אין בצל
כצנון
בש''ד צ''ו ס''ק י''ב מבאר דעת הש''ך דיש להקל בב' סוגי ס''ס.
א.
ספק אב''י כב''י וספק חתך בסכין של איסור או לא.
ב.
ואפי' בודאי היה ב''י יש להקל בספק בצל כצנון לענין ד''ח או לא
וספק אי חתך בסכין של איסור או לא.
ולכאורה לפ''ז בנד''ד אפילו בידוע שהיה ב''י יש להקל דהרי איכא
ס''ס, ספק בצל כצנון וספק אי היה הסכין חלבי או פרווה, ומ''ט כתבתי להחמיר.
אלא דלכאורה אפשר לפרש הש''ך דר''ל ודאי אין דעת הרמ''א לצרף דעת רבינו
יחיאל ואין להסתפק דאולי בצל אינו כצנון, (וכדמשמע מס''ב דמשוה אותו לצנון
לגמרי), אלא כוונתו דהמהרא''י התיר מטעם ס''ס הנ''ל, וא''כ אנו יכולים
להורות כדוגמתו להתיר בס''ס הנ''ל אות א'. ולפ''ז אין הרמ''א סומך להקל
בס''ס הנ''ל באות ב', רק הוא דעת מהרא''י ולדינא אין לסמוך עליו.
ועוד, אף שהש''ד מפרש דעת הש''ך להקל לצרף ספק דאולי אין בצל
ד''ח כצנון, מ''מ איהו לא ס''ל הכי, דז''ל ולענין דינא אין להקל אף בחריין
ובצל ושאר דברים חריפים כי כפי הנראה חריין ובצלים חריפים יותר מצנון, ואף
שאי''ז הכרח, מ''מ נ''ל כן עכ''ל.
ע''כ סתמתי לאסור בבצל אא''כ איכא ספק של אינו ב''י.
ומתוך הדברים מתברר שלא עלה על דעת אחד מהפוסקים לעשות ס''ס,
מספק אב''י כב''י וספק בצל אינו כצנון. ואף הבית מאיר שדחינו דבריו לעיל
בהערה 2 לא סמך ע''ז אלא בהצטרף עוד ספק דנ''ט בר נ''ט להיתירא שרי אף
בד''ח. ומסתמא הטעם משום דספק בצל אינו כצנון איננו ספק גדול לאחר שסתם
המחבר בס''ב דשוים הם.
[13] Based on another sefek sefeika:
a) There
is uncertainty as to whether it was used within the last 24 hours,
b) Even
if it was used in the 24-hour period preceding the cutting of the
onions, the mixture of the two flavors might be unfavorable (i.e., a
taam pagum).
[14]מה
שהתרנו ע''פ ס''ס היינו בנד''ד שאם לא נסמוך על הס''ס יֵאָסֵר הכלים, ולכן
הוי כדיעבד ושפיר סמכינן על ס''ס כמו שמצינו ברמ''א סימן צ''ו ס''א דמתיר
לקנות צנונות שנחתכו מנכרים. וביאר הש''ך (ס''ק י''ג) דיש ספק שמא נחתך
בסכין של איסור או של היתר ואפילו את''ל בסכין של איסור מ''מ איכא מחלוקת
ראשונים אי דבר חריף מחליא אב''י לשבח. ולכן תלינן שנעשה בסכין של היתר
(מרא וחצינא).
אבל אין לסמוך על הס''ס להתיר בצל שנחתך בסכין אב''י, ספק חלב
ספק פרווה, לאוכלו עם בשר, דהרי אפשר לאכול הבצל עם פרווה או עם חלב, והוי
כלכתחילה, ולא מצאנו שהתיר הרמ''א בכה''ג. ואע''פ דהרמ''א מיירי לענין
לקנותו לכתחילה מנכרי, ואם לא יקנה ממנו לא יפסיד ממונו כלל ולכאורה הוי
כלכתחילה, מ''מ כ''כ הט''ז סק''ח דכיון דאין נמצא אחר הוה לכתחילה כדיעבד.
וכעי''ז כתב הט''ז בסימן ק''ח סק''ד בשם הת''ח כלל ל''ה דהמנהג
להקל לקנות מן העובדי כוכבים דברים המבושלים בכליהם שאין בהם משום בישולי
עכו'''ם דסתם כליהם אינן בנ''י ואע''פ דנ''ט לפגם אסור לכתחילה מ''מ לא
חשבינן הקנייה לכתחילה לכן נוהגים היתר פה קראקא לקנות האגוזים שלמים
שמבשלים הנכרים או שאר דברים עכ''ל. ולא הסביר מדוע הוי כדיעבד, ונראה משום
דא''א להשיג אם לא ע''י, ולכן חשוב דיעבד.
והא דפסק הרמ''א שם סימן ק''ח ס''א דאסור לכתחילה לקנות פת
שנאפה בתנור שבשר נבילה נצלה שם, ומ''ט לא אמרינן דכשא''א להשיג אחר הוה
כדיעבד, ותירץ המ''ז שם סק''ד דרמ''א בשו''ע מיירי לענין ריחא דחמור יותר.
ובמנח''י כלל ל''ה סק''ב כתב דריחא קלוש יותר מנטל''פ, ואם נטל''פ שרי ה''ה
ריחא, אלא הרמ''א מחמיר יותר משום דמיירי בפת, ועל הלחם יחיה האדם וצריך
הרחקה טפי.
ולכן נראה דאותן בצלים שנחתכו בסכין ספק פרווה אין לאוכלם עם
מין השני או בכלי ממין השני, רק אם כבר נתערב במין השני או נתבשל בכלי ממין
השני, יכול לסמוך על הס''ס.
ועיין במ''ז צ''ו סק''ח בשם המנח''י כלל ס''א אות כ' דהיתר
הרמ''א מהני רק אם א''א למצוא צנונות אחרים שלמים, אבל אם אפשר להשיג שלם,
אין לקנות חתוכין אע''פ דאיכא ס''ס. וש''מ דאין לסמוך על הס''ס אלא בדיעבד.
והנה נשאלתי אם שרי לבשל בצלים שנחתכו בסכין אב''י, ספק חלב
ספק פרווה, בכלי פרווה. דלכאורה יש מקום לאוסרו מפני שאח''כ ישתמש בכלי זה
לבשל בו פרווה ע''מ לאוכלו עם בשר. ואם לכתחילה יש להחשיב בצלים אלו
כבלועים בטעם חלב, הרי לפי דעת המג''א הנ''ל גם הכלי שהיה פרווה יקבל טעם
חלב, טעם ראשון, וכיבשל בו שוב מאכל פרווה יהיה בתבשיל טעם שני, שלפי
הרמ''א בסימן צ''ה ס''ב אסור לכתחילה לאוכלו עם בשר, רק אם נתערב כבר, שרי
לאוכלו. ואף המחבר שמיקל בזה יעו''ש, וס''ל דלאחר שכבר נתבשל בכלי חלבי ויש
בו טעם שני הוי כדיעבד ומותר לאוכלו במין השני, מ''מ מודה דאסור לכתחילה
לבשל אוכל פרווה בכלי חלבי ע''מ לאוכלו בבשר. ואת''ל דהבצלים חלביים, הרי
הקדירה הסתמית שנתבשל בהם אותם בצלים תקבל טעם חלב, וא''כ גם למחבר יהיה
אסור לכתחילה לבשל שם עוד מאכל ע''מ לאוכלו עם בשר.
ולענ''ד נראה דבכה''ג שאינו אלא חשש איסור לכתחילה (דבדיעבד
ודאי לא יֵאָסֵר מחמת הס''ס), מצי לסמוך על אבן העוזר, חוו''ד ורע''א דס''ל
דאף אם יש בבצלים טעם ראשון של חלב, מ''מ כשיבשלם בכלי, אין בכלי אלא טעם
שני. וא''כ כשיבשל שם מאכל אחר לא יהיה במאכל אלא טעם שלישי שעבר ב' כלים
(הסכין והקדירה), דבזה הש''ך בסימן צ''ד מיקל בו אף לכתחילה. ועוד, כשיבשל
שם אח''כ לאחר מעל''ע לא יהא במאכל טעם שני לשבח שהרמ''א היה אוסר, ושוב
אין כאן אלא איסור לכתחילה גזירה אב''י אטו ב''י, ולכן שפיר נראה דיש לסמוך
על אבן העוזר ודעימיה. ועוד, שכשאין לו כלי אחר חשוב כדיעבד ויהיה מותר
להשתמש בכלי אב''י ע''מ לאוכלו עם מין השני, וכ''כ בחכמ''א (מח.ב). אולם אם
ישתמש בכלי פרווה הזה לבשל שם גם מאכלים חריפים, יש ליזהר מלהשתמש בבצלים
אלו בכלי פרווה. והטעם, מפני שאם אח''כ יבשל שם ד''ח, הרי אף אם היה שם טעם
שני פגום (אב''י), מ''מ אותן בצלים חדשים שיבשל שם יקבלו טעם שני לשבח,
ולרמ''א יהיה אסור לאוכלם עם בשר, ולמחבר יהיה עכ''פ אסור לבשל הבצלים
בקדירה זו ע''מ לאוכלו עם בשר, ולכן אם יש חשש כזה, יש ליזהר מלבשל הבצלים
הראשונים בקדירה סתמית (פרווה). נמצא דרק אם יודע שלא יבשל בקדירה הסתמית
ד''ח, או אף אם יבשל שם ד''ח מ''מ יזהר לאוכלו לבד או עם חלב ולא עם בשר,
אז בכה''ג יהא שרי לבשל ד''ח בכלי סתמי.
[15] The onions and
utensils remain parve, since if we would not rely on the sefeik
sefeika, everything would be treif. The first onions that may have
become milchig should be considered milchig for two situations:
1.
Regarding eating them together with fleishig
2.
Cooking them in a parve pot that may be used for other sharp foods at a
later time and eaten with meat.
The first onions could be cooked in a parve
pot that will not be used for another davar charif. See the
explanation at the end of note 14.
[16] In many kitchens, however, parve is often a
temporary status.
[17] A cooked onion has lost its charifus and
is no different than a cucumber (Pischei Teshuva Y.D. 96:4).
[18] If you want to fry onions and then put them in
your parve Kitchen-Aid bowl, you also have to make sure that you fry
them in a parve pan.