TIME TO HEAR (and to say)
Question:
ישנה תקופות בשנה שסוף זמן ק''ש של שחרית לדעת המ''א יהיה בשעה 8:20 או קודם לכן. קהילת שבטי ישרון מתחילים התפלה בשבת קודש בשעה 7:45 והציבור לא יגיעו לק''ש בזמן המ''א. מי שלא רוצה להתפלל במנין מוקדם יותר האם מן הראוי לו להחמיר לקיים ק''ש לדעת המג''א בלי ברכותיה ומבלי לסמוך גאולה לתפלה א''ד א''צ לחשוש לזה ואולי אף עדיף שלא לעשות כן. בקיצור, איך הדרך המובחרת לכל יחיד להתנהג בזה?
Answer:
בענין מי שמתפלל בצבור שמגיעים לק''ש אחרי זמן המג''א ולפני זמן הגר''א
במ''ב סימן נ''ח סק''ד הביא מחלוקת מג''א עם הגר''א מתי הוא סוף זמן ק''ש של שחרית.[1] דעת המג''א דמחלקים הזמן מעה''ש עד צאה''כ לי''ב שעות זמניות, ומונין ג' שעות זמניות מעה''ש והוא סוף זמן ק''ש. ודעת הגר''א דמחלקים הזמן מהנץ החמה עד שקיעת החמה לי''ב שעות זמניות ומונין ג' שעות זמניות מהנץ החמה.[2]
התה''ד והרבה קדמונים ס''ל שהזמן מעה''ש כדעת המ''א, ומאידך הגר''ז, לבוש, תויו''ט, רמ''ע מפאנו ס''ל מהנץ החמה כדעת הגר''א.
בחזו''א סימן י''ג כתב דהרבה נוהגין כהגר''א והמחמירים מחשבים מעה''ש. וכעי''ז כתב באג''מ או''ח ח''א סכ''ד דהעיקר לדינא כהגר''א והגר''ז ורק יחידים היו מחמירים ע''ע עד ג' שעות מעה''ש. ובלוח יש לקבוע כעצם הדין. וכ''כ בעה''ש סימן נ''ח סי''ד דאנו תופסין העיקר לדינא כהגר''א וכן נדפס זמן ק''ש בלוחות (שלהם) לפי חשבון מהנה''ח.
ומזה היה נראה דרשאי לכתחילה להתפלל ק''ש עם הברכות עד סוף זמן הגר''א וא''צ להשתדל לקיים שיטת המג''א. ואדרבה, לכאורה היה מקום לומר דיזהר שלא יקרא ק''ש לפני התפלה בכדי לקיים דעת המג''א, מפני דאז נמצא שמפסיד בזה ק''ש עם ברכותיה. וכמו שכתב המ''ב בסימן מ''ו ס''ק ל''א דיכוין שלא לצאת מצות ק''ש כשאומרו בקרבנות לפני פסוקי דזמרא אא''כ ירא שהצבור יעברו זמן ק''ש,[3] אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי ק''ש עם הצבור שבצבור יקרא כל השלשה פרשיות ובברכותיה כמו שתקנו חז''ל לכתחילה עכ''ד.[4] ובפרט לשיטת הגר''א שם בסוף ס''ק י''ט שחולק על הרמ''א בס''ס מ''ו דאין נכון שלא לצאת ק''ש בלא הברכות,[5] ובביה''ל שם ד''ה כי, מסתפק בדעת הגר''א דאולי ס''ל דעדיף לקרוא ק''ש בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל ביחידות מלהתפלל בציבור ולצאת ק''ש בלא הברכות לפני פסו''ד. א''כ ודאי יש קפידא גדולה שלא לצאת ידי ק''ש בלי ברכותיה אם אין צורך הלכתי לכך.[6] ומאחר דעיקר הדין בחישוב ס''ז ק''ש כגר''א לכאורה אין להקדימו.
אמנם בביה''ל ד''ה ויוצא לא כתב כן. וז''ל ונ''ל דאפילו אם הוא משער שהצבור לא יעברו זמן ק''ש דהנץ אך הוא ירא שיעברו זמן ק''ש לפי החשבון שמחשבין מעמוד השחר יכוין עתה לצאת ידי ק''ש עכ''ל. מבואר דחושש הרבה לשיטת המג''א עד כדי כך שיכוין לצאת ידי ק''ש בפרשה אחת ובלא ברכותיה שלא כתקנת חז''ל כדי לקיים שיטת המג''א.[7]
אלא דצ''ע קצת על לשון הביה''ל דכתב שאם ירא שיפסיד זמן ק''ש יכוין עתה לצאת ידי ק''ש, ומ''ט לא הזכיר כעין עצת רע''א שם דיקרא ק''ש על תנאי וז''ל רע''א בגליון המג''א ס''ק ט''ז לענ''ד בירא שהצבור יעברו זמן ק''ש יכוין בדרך תנאי אם יעברו יהא יוצא בזה ואם לא יעברו לא יצא בזה כמ''ש הב''י סימן תפ''ט לענין ספירת העומר עכ''ל.
והנה נראה דרע''א קאי אעיקר הדין של המג''א אם חושש שיעברו הציבור זמן ק''ש, כגון שאינו בטוח מתי יגיעו הצבור לק''ש ולכן מסתפק אם הצבור יעברו זמן ק''ש או יקראוהו בזמן, דאז יתנה דאם יעברו רוצה לקיים ק''ש השתא אבל אם לא יעברו אין צורך לצאת עכשיו ועדיף לקיים ק''ש עם הברכות ובסמיכת גאולה לתפלה. והח''ח מיירי בענין אחר, וכגון דיודע באיזה שעה יגיעו הצבור לק''ש אלא דהוא לאחר זמן ק''ש של המג''א ובתוך זמן ק''ש לדעת הגר''א. וקמ''ל בביה''ל דגם בכה''ג ראוי לו להקדים ק''ש לצאת יד''ח לדעת המג''א. אבל לכאורה היה לו לח''ח להדריך להקדים ק''ש על תנאי, דגם מחלוקת המג''א עם הגר''א הוא אם עבר זמן ק''ש או לא. וכך יאמר אם ההלכה כהגר''א א''כ השתא אינו אלא כקורא בתורה ואם ההלכה המג''א רוצה השתא לצאת יד''ח ק''ש. וצ''ב מ''ט סתם דיכוין השתא לצאת בלי להתנות.[8]
עכ''פ נראה דראוי לכל יחיד להדר אחר מצוה יקרה זו ולקרא לפחות פרשה ראשונה (ועדיף יותר אם יקרא ג' פרשיות), לפני ס''ז ק''ש של המג''א על תנאי דאם ההלכה כמג''א רוצה לצאת בקריאה זו.[9]
ומסתמא יתר הזהירות במצוה זו לנסות לקיימו לכל השיטות יעזור לעורר אנשים לדקדק בה יותר בכלל ולא יעבור סוף זמן ק''ש של הגר''א. ועיין בעה''ש סימן נ''ח סי''ד וז''ל והלואי שנעמוד לפי חשבון זה (של הגר''א) ובעוה''ר שנעשה כהיתר בהעברת זמן ק''ש ובפרט בקיץ וכו' עכ''ל.[10] הרי גם בזמנו ובמקומו נכשלו בזה ונכון לחפש עצות כדי לרומם מצוה זו ולקיימה כראוי.
BookID: 1 Chapter: 46
[1] אבל זמן ברכות ק''ש הוא עד סוף זמן תפלה שהוא ד' שעות זמניות ביום (סימן נ''ח ס''ו ובמ''ב ס''ק כ''ו כתב דלאחר ד' שעות הוי ברכה לבטלה). אולם חידש בשו''ת פרי יצחק ח''א ס''א דלדעת הגר''א מצות סמיכת גאולה לתפילה דוקא בתוך זמן ק''ש.
[2] ע''ע במ''ב רל''ג סק''ד ובשעה''צ שם סק''י.
[3] דמש''כ ברמ''א ס''ס מ''ו וז''ל וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' (קאי על מה שאומרים אחר ברכות השחר) בשכמל''ו כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה עכ''ל מיירי דוקא כשירא שיפסיד זמן ק''ש, וע''כ נהגו תמיד לומר בשכמל''ו, אבל אם אינו ירא שיפסיד זמן ק''ש יאמר שמע ובשכמל''ו כקורא בתורה. כ''נ כוונת הרמ''א. אבל בב''ח כתב דע''פ דברי הרמ''א נדפס בסידור בשכמל''ו, ואינו נכון לאומרו כל יום אף אם יקרא ק''ש בזמן, אלא יאמר בשכמל''ו דוקא באותם ימים שחושש שלא יקרא ק''ש בזמן וצריך להקדימו לפני פסו''ד.
ועוד בענין נוסח הראוי לומר בחלק זה של התפלה, דע, דהגר''א וחזו''א ס''ל דלא יאמר המלים שמע ישראל עיין מש''כ לקמן ציון 5. והוסיף שם במעשה רב והנהגות החזו''א לחתום בשם ולשנות הנוסח ממה שנדפס בסידור ויאמר בא''י מקדש שמו ברבים. ובאות י''א שם כתב דפ''א הסתפק אם כבר בירך ברכת המקדש שמו ברבים וביקש לאחד שיוציאנו מן לעולם יהא אדם וכו' כי אמר שאין ברור לו מהיכן מתחלת הברכה עכ''ל. ועיין לקמן ציון 5.
[4] מקורו מהמג''א שם ס''ק ט''ז ע''ש בשינוי הלשון ובמחה''ש.
[5] ובמעשה רב אות י''א כתב לדייק שלא לומר פסוק שלם שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד קודם התפלה אלא יאמר פעמים בכל יום ד' אלקינו ד' אחד ולדלג על המלים שמע ישראל. והיינו לשיטתיה לחלוק על הרמ''א שלא לצאת יד''ח ק''ש קודם התפלה. ולפ''ז נראה דה''ה אין לומר בשכמל''ו, דהא בהא תליא, וה''ה כל פרשת ואהבת, וכך יאמר אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ערב ובקר ואומרים פעמים בכל יום ד' אלקינו ד' אחד. אתה הוא עד שלא נברא וכו' בא''י המקדש שמו ברבים. וכן בדינים והנהגות של החזו''א פ''א אות י' גם כתב לדלג תיבות שמע ישראל. וע''ע בפרי יצחק ח''א ס''א. אמנם לאחר שמדלג המלים שמע ישראל אין כל מניעה לומר פרשה ראשונה דהרי א''י לצאת יד''ח ק''ש. (ויש להעיר דמנהג הגר''א מתיר לומר חלק מפסוק וע''כ דס''ל דאין בכך חשש מכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן. עמ''ב רפ''ט סק''ב דכתב שלא כדין עושין ההמון שמתחילים מעל כן ברך וכו' אמנם בח''א כלל ה' ה''ב כתב דדרך תפילה שרי וע''ע בכה''ח רע''א ס''ק ס''ו.)
ולענין מנהג קהילת שבטי ישרון נ''ל דראוי לומר כל פסוק של שמע ישראל ובשכמל''ו ופרשת ואהבת ולחתום בא''י המקדש שמו ברבים. דהרי מתפללים שחרית בשבת בשעה 7:45 ובחלק גדול של השנה קורין ק''ש לאחר זמנו של המג''א וא''כ רוצים שהש''ץ ידריך העם לקרוא ק''ש לפני פסו''ד ולכוין לצאת יד''ח ק''ש אם ההלכה כדעת המג''א, ולכן צריך לומר כל הפסוק של שמע ישראל וגם בשכמל''ו שלא יהא נראה כסיפור דברים כמש''כ במ''ב סמ''ו ס''ק ל''א ופרשה ראשונה. ומאחר דחלק גדול של השנה עושים כן, אינו כדאי לשנות הנוסח מתקופה לתקופה, ונראה דזה גם כוונת הרמ''א, שיהא נוסח אחד לכל ימות השנה. והגר''א וחזו''א דהשמיטו שמע ישראל, בשכמל''ו ופרשה ראשונה היינו משום דהתפללו בהנץ החמה ותמיד קרו ק''ש מן המובחר לכל הדיעות. ואם יתחדש מנין להנה''ח בשבטי ישרון ראוי לשקול לומר הנוסח של הגר''א והחזו''א.
[6] אם חושש שיעבור זמן ק''ש קודם שיגיע לקרותה פסק המ''ב דמותר להפסיק באמצע פסוקי דזמרא לקרותה (סימן נ''א סק''י). ונראה דה''ה אף באמצע ברכות ק''ש דהא הוי חיוב תורה, וע''ע במ''ב קכ''ח ס''ק ק''ו לענין הפסק בשמ''ע לנ''כ, ועוד דלא גרע מפיוטים.
[7] ובאשי ישראל פרק י''ח הערה מ' כתב דשמע מהגרש''ז אויערבך זצ''ל דאם חושש שיעבור זמן תפלה לפי חשבון המג''א עדיף להתפלל ביחידות מאשר להמתין לתפלה בציבור לפי זמן הגר''א.
[8] וראיתי בדעת תורה למהרש''ם ס''ס מ''ו דהקשה על רע''א דלא מהני הכא תנאי דהא יש לחלק בין ספה''ע לק''ש דיש כאן משום ברירה דאח''כ יתברר הדבר אם קראו הצבור בזמן או לא, וא''כ קי''ל דבדרבנן יש ברירה וספירת העומר הוא מדרבנן אבל ק''ש הוא מה''ת ובדאורייתא אין ברירה.
ועיין בשו''ת רע''א סימן ב' לענין עיבוד עורות לקלף לשם ס''ת תפילין ומזוזות ואח''כ רוצים להשתמש בהם לשם גיטין והא הוי הורדה בקדושה. והורה רע''א שיעבדו הכל לשם ס''ת ויתנו בתחילה שיהא בידם לשנות לכתוב עליו דברי חול, דתנאי מהני בזה. אבל רע''א שם דוחה עצת הסופרים שבשעה שמניחין העורות בסיד אומרים שיהא מעובד לשם ס''ת או תפילין או מזוזות או גיטין כפי מה שיבחרו אח''כ, כלומר דאותו שלבסוף יבחר לגט היה למפרע מעובד רק לשם גט ואותו שיתברר אח''כ להיות לס''ת היה מעובד למפרע לשם ס''ת, וכתב רע''א דאם יעשה כך אותו שישתמש לס''ת אינו מעובד לשמו כיון דקי''ל אין ברירה בדאורייתא.
והנה כשמכוין בק''ש שאם לא יעברו זמן ק''ש מה שקורא הוא כקורא בתורה ואם לא יעברו הזמן רוצה לצאת עכשיו, לכאורה זה דומה יותר לברירה כמו בעיבוד עורות ואינו כמו שמתנה בתחילה שלעולם יהיה בידו לשנות דהתיר רע''א. וצ''ב איך דברי רע''א אינם סותרים זא''ז.
עכ''פ אפשר דמכח חשש ברירה נמנע הח''ח מלהזכיר עצת רע''א בעני''ז. ומ''מ סתמתי למעלה להקדים ק''ש עם תנאי מפני דכפי הנראה החזו''א צדד דשייך כאן תנאי. אולם באורחות רבינו ח''ג עמוד ר''ה הביא בשם החזו''א דכשעושה תנאי יוסיף דאם תנאי זה שייך לברירה קורא עכשיו בלי תנאי, וא''כ גם הוא הסתפק אם שייך זה לברירה. ומ''מ מרע''א משמע דלא חש לענין ברירה וע''ע בהאלף לך שלמה סימן מ''ב דביאר דבדיני כוונה אין חסרון ברירה ויכול להתנות וע''ע בתשובות והנהגות ח''א סימן נ''ד מש''כ בזה.
[9] ובשם החזו''א הובא דא''צ כאן לכל דיני התנאים וא''צ תנאי כפול דכל דבר שאינו בן אדם לחבירו א''צ משפטי התנאים. ולכן א''צ להוסיף ואם ההלכה כהגר''א אני כקורא בתורה. ומלשון רע''א משמע דא''צ לבטא בשפתיו וסגי שיכוין כך בדעתו.
[10] והנה מלבד מה שמבטלים עשה דק''ש יתכן דגם עוברים על ל''ת דלא תוסיפו, דהנה ראיתי דבר חידוש בשו''ת תשובות והנהגות ח''א סימן נ''ז דהביא עדות נאמנה שהצדיק ר' שלמה בלוך זצ''ל העיד ששמע מפי הח''ח שאם קורא ק''ש לאחר הזמן ומכוין לצאת עובר בבל תוסיף ורבים נכשלים בזה, וצריך לכוין להדיא שלא לצאת אם קרא לאחר הזמן עכ''ד. והוסיף בספר הנ''ל מדנפשיה דפשוט שגם במעריב לפני הזמן הדין כן ומ''מ לח''ס יו''ד ס''ס ש''א. ודברי הח''ח לכאורה מחודשים, שהרי אין כוונתו להוסיף אלא שטועה שחושב שעכשיו יש מצוה, וצ''ע.