דיני חולה בפסח
Question: ישנה חולה בביתינו שצריך תרופות המוגדרות כחמץ ע''י בית המרקחת, כלומר שהתרופות מכילים חמץ או קטניות או שנתבשלו בכלי חמץ. זה נסיון גדול בשבילנו וכמה שיהא קשה אנו מוכנים לעשות רצון ד'. מה התורה וחז''ל רוצים שנעשה כדי ליזהר שהחולה לא יאכל חמץ?
Answer:
חולה שיש בו סכנה
חושיב''ס, בין שהמחלה שיש לו עלולה לסכנו, בין שהמחלה שיש לו אין בו סכנה אבל עלולה מזה להביא למחלה אחרת שהיא מסוכנת[1], מותר להתרפאות מחמץ, בין מאכילתו ובין מהנאתו, שנאמר וחי בהם ודרשינן ולא שימות בהם. וידוע דנדחית כה''ת מפני פיקוח נפש מלבד ג' החמורות.[2] אולם כדי שחושיב''ס יאכל חמץ לרפואה צריך שיתקיים שלשה תנאים:[3]
- שא''א לדחות הרפואה והתרופות עד לאחרי הפסח.
- שאין דרך להתרפאות בהיתר רק באיסור.
- התרופה שלוקחים היא תרופה בדוקה וידועה.
אם לפני החג נודע על הצורך לתרופות של חמץ, נכון לבטלו בששים לפני שקיעת החמה של ט''ו ניסן. אופן הביטול מבואר לקמן.
חולה שאין בו סכנה
אסור לחושאב''ס, (כלומר דלא שייך שיבא לידי סכנת נפשות), להתרפאות מאכילת או הנאת חמץ בפסח, אפילו מאיסור משהו של חמץ ואפילו מאיסור דרבנן של חמץ.
אמנם לענין חמץ שעבר עליו הפסח יש להקל דחושאב''ס שרי ליהנות ממנו ואף שרי ליה לאכלו.[4]
קטניות
חושאב''ס שנצרך לתבשיל קטניות, מותר לאכלן.[5] ונכון כשמבשלים אותם לחולה, להכניסם לקדירה כשהמים כבר רותחים.[6]
ואם בישל קטניות בכליו של פסח לצורך חולה (או לקטן הנצרך לכך או לספרדי), יכול לבשל באותם כלים לאחר מעל''ע לאלה שאינם אוכלים קטניות.[7]
ואם נתבשל אוכל בכלים שודאי יש בהם טעם קטניות ב''י, כגון שידוע שתוך מעל''ע בישל בהם קטניות, מ''מ לא נאסר התבשיל בדיעבד[8], דקטניות בפסח בטילים ברוב כמש''כ הרמ''א תנ''ג ס''א, ובודאי איכא רוב בתבשיל כנגד טעם הקטניות הנפלט מהקדירה לאוכל.[9]
אבל אסור לכתחילה לבשל בקדירה שיש בו טעם קטניות ב''י.[10]
ולכן נראה דאורח אשכנזי שמתארח אצל ספרדים, אע''פ דאסור לו לאכול מאכלי קטניות, מ''מ מותר לו לאכול מה שנתבשל בכלים ב''י של קטניות או ד''ח בכלים אב''י, דהרי בשלו בעיקר בשביל עצמם, ואע''פ שהוסיפו בשבילו מ''מ לא ערבו טעם הקטניות במזיד בשבילו. וטעם הקטניות נתבטל ברוב המאכל שאיננו קטניות.[11]
כדורים מותרים
כדורים וגלולות אף אם עשויים מחמץ גמור מותר לבולעם בפסח לרפואתו. לא מיבעיא לחושיב''ס אלא אף לחושאב''ס ואף למיחושים בעלמא. ומדינא א''צ לבדוק במדריכי כשרות לתרופות שהם כדורים, גלולות וטבליות דהרי נפסלו מאכילת כלב קודם פסח ואינם בכלל אוכל.[12]
כשיש בכדור אוכל שהוא חמץ
והנה לפעמים מכסים הכדור בציפוי הראוי לאכילה כדי שיהא בו טעם. ואז צריך לברר, אם הציפוי מסוכר Dextrose שעשוי מקטניות ושרי לחולה לאוכלם א''ד הציפוי עשוי מסוכר שהוא Maltose שבא משעורים והוא חמץ גמור ורק יהיה מותר לחושיב''ס, וכפי התנאים שהזכרנו לעיל.
וה''ה תרופות שהם באים בנוזלים, לפעמים יש בהם כהל (grain alcohol) שבא מחמשת מיני דגן והוא חמץ גמור, ולפעמים יש חמץ בטעם שמוסיפים לתרופה כדי שיהא קל לשתותו. לתרופות כאלו, (שיש בהם ציפוי, או שבאים בנוזל) ראוי לבדוק במדריכי הכשרות שיוצאים כל שנה ולברר שהם כשרים לפסח.
אולם אם יש תרופה שיש בו טעם או שהוא משקה, והוא חמץ, עדיין ישנה דרך לקחת אותם בפסח, אלא דיצטרך להכין לכך מלפני פסח. והיינו שיערב החמץ תוך מאכל לפני פסח עד שיהיה בטל בששים דחמץ בטל בששים לפני פסח.[13]
ואע''פ דרוב הפוסקים[14] ס''ל דאסור לבטל חמץ לפני פסח ע''ד לאוכלו בפסח דהוי כמבטל איסור בידים[15], מ''מ יש פוסקים המקילים לבטל חמץ לפני פסח כדי לאוכלו בפסח, דס''ל דלפני פסח איננו איסור דהרי הוא זמן היתר[16], וכבר הכריע במ''ב תנ''ג סק''כ דבשעה''ד אפשר דיש לסמוך על המקילין, והפוסקים סומכים ע''ז במה שנוגע לתרופות לחושאב''ס[17].
אולם לאחר שמערב החמץ באוכל, ורוצה לאוכלו בפסח, כתב בחזו''א[18] דכל שמערב בידים ע''מ לאכול החמץ בפסח, כשבא לאכלו בפסח יש כאן אחשביה, דהרי השתא אי''ז נפסל מאכילה והוי אוכל גמור שנתבטל בתוכו חמץ ומחשיבו כאוכל, ולא רק מה שהיה אוכל מעיקרא חשיבא אוכל אלא גם אותו משהו חמץ שבתוכו, אף אם מעיקרא היה נפסל מאכילה, השתא דנתערב באוכל כאוכל חשוב לגבי דידיה, ויאסר מדרבנן משום אחשביה, ומשו''ה יצטרך לעשות מאוכל זה כמוסות (capsules), ולבלוע הכמוסה, או לעטפו בנייר ולבולעו דאז ליכא אחשביה.[19]
נתבשל בכלי חמץ
והנה אם יש תרופה שכל מרכיביה אינם חמץ, וכדי להשקותה לקטנים טוחנים התרופה ומוסיפים האבקה הבאה מהטחינה לסוכר שג''כ איננו חמץ אלא שמבשלים הכל בכלי חמץ אינו בן יומו[20] בכדי לעשותו לסיראפּ (syrup) טעים להשקותו לקטנים, ועושה כן כדי למוכרו ללקוחות במשך השנה, התרופה הזאת כשר לפסח. דמש''כ הרמ''א להחמיר בתמ''ז ס''י כשנתבשל אוכל בכלי חמץ שאב''י, בד''א כשנתבשל בפסח עצמו דחז''ל אסרו אפילו משהו של חמץ בפסח, ונטל''פ דינו כמשהו[21], ובזה נהגו העולם[22] להחמיר. אמנם אם נתבשל אוכל בכלי חמץ אב''י קודם הפסח לכו''ע שרי לאוכלו בפסח כדאיתא ברמ''א תמ''ז ס''ב ע''ש. ואף בלא ידוע אם היו הכלים ב''י או לאו אמרינן סתם כלים אינן ב''י כדמפורש בכמ''ד.[23]
ולכן נלע''ד דאף אם יעשה בית המרקחת ייצור מיוחד בכלים חדשים או שכשרים לפסח, א''צ לקנות דוקא התרופה המיוחדת שעשו במיוחד לפסח, ושפיר רשאי להשתמש בפסח בתרופה שנתבשלה בכלי חמץ אב''י לצורך שימוש לכל ימות השנה.
סיכום
בסיכום, תרופות שהם מרים ויבשים ככדורים מותרים בפסח אף אם יש בהם חמץ, ואם יש בהם תוספת טעם שהם חמץ, או שהוא נוזלי ובמשקה יש חמץ, יש לבטלו בששים לפני פסח ולבולעו באופן שלא יהא אחשביה כנ''ל. ואם לא עשה כן, אסור לחושאב''ס לאוכלו בפסח, ולחושיב''ס שרי ע''פ התנאים שהוזכרו למעלה. אם נתבשל אוכל הכשר לפסח (וה''ה תרופות) בכלי חמץ אב''י, ולא נתכוין לבטלו במזיד, האוכל (או התרופה) כשרה לפסח.
BookID: 1 Chapter: 447, 453, 466
[1]ע' אג''מ או''ח ח''ג סצ''א. וידוע מה שר' ישראל סלנטר צוה בשעת מחלת cholera שכל בני העיר הבריאים לא יצומו ביוה''כ, שעלולה המחלה לידבק ברעבים יותר מאילו לא היו רעבים. ולכן כדי שלא יחלו, התיר איסור תורה.
[2] ז''ל הרמב''ם פ''ה מיסוה''ת ה''ו ומתרפאין בכל האיסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מע''ז וג''ע וש''ד שאפילו במקום סכנה אין מתרפאים בהם עכ''ל.
[3] כ''ז נמצא בשע''ת סימן תס''ו סק''א בשם תשובת הב''ח החדשות סימן ו'.
[4] כ''מ משעה''צ תס''ו סק''ד דבמקום חולי לא גזרו חז''ל. ומסתימת דבריו משמע דה''ה באכילה לא גזרו, אמנם עיין בח''י תס''ו סק''א דהביא בשם הרשב''א והר''ן דאפשר שעשאהו כשל תורה לענין אכילה ויהא אסור לחושאב''ס לאכלו. ועיין בכה''ח תס''ו סק''ח דהביאו. ומ''מ נראה דיש להקל בחמץ שעבר עליו הפסח דאינו אלא מדרבנן והראשונים רק כתבו בדרך אפשר, וכסתימת השעה''צ.
[5] מ''ב תנ''ג סק''ז.
[6] מ''ב שם בשם הח''ס בתשובה סימן קכ''ב דאפילו במקום שיש להתיר מ''מ יחלטנו לכתחילה ברותחין דכל מה דאפשר לתקן מתקנינן וכ''כ בח''א עכ''ל.
[7] כ''כ בכה''ח סימן תנ''ג ס''ק כ''ז בשם אחרונים וביניהם הפר''ח תצ''ו ס''ק כ''ד.
[8] כלומר לאחר שכבר נתבשל מותר לכתחילה לאוכלו.
[9] ובמ''ב תנ''ג סק''ח כתב דאם ניכר ורואין גרגרין של קטניות צריך לזורקן. אבל בנד''ד דמיירי לענין טעמא בלבד, בטל ברוב, כמש''כ במ''ב שם סק''ט. וע''ע בבאר יצחק סי''א דא''צ אלא משהו בהיתר יותר מהקטניות. וגם הח''י ס''ל דסגי ברוב והוסיף טעם דבלא''ה היא חומרא והרחקה בעלמא, וכ''ד החי''א והגר''ז. אולם בפמ''ג א''א תס''ד סק''א מדייק מלשון התה''ד סימן קי''ג דקטניות אוסרים בששים, ונ''ל דלא קי''ל הכי.
[10] עמ''ב תס''ד סק''ו דמיקל אם נפל חרדל לתבשיל אינו אוסר אבל משמע דאסור לבטלו בידים. וכ''כ בחק יעקב ס''ס תס''ד. ובגר''ז שם כתב דאם בישל בקדירה ב''י של קטניות במזיד התבשיל אסור באכילה. וע''ע באבנ''ז סימן שע''ג.
[11] וכ''נ ממש''כ הכה''ח סימן תנ''ג ס''ק כ''ז בשם הזרע אמת ע''ש.
[12] ואע''פ דכוונתו לבולעו וס''ד דיאסר משום דאחשביה לאוכל, מ''מ כבר כתב באג''מ או''ח ח''ב סצ''ב דלא שייך אחשביה בדבר שלוקח לרפואה דאף דברים מרים ומאוסים נוטלין לרפואה. וכעי''ז כתב החזו''א באו''ח סימן קט''ז סס''ק ח' דאף אם מעורב בסמים חמץ להחזיקו ככדור וכדומה, לא שייך כאן אחשביה דדעתו על הסמים, ולכן מתיר לבולעם אם אינן ראויים לאכילה.
[13] תמ''ז ס''ב.
[14] עיין שעה''צ תנ''ג סק''ל דהרשב''א, ר''ן, מהר''ם, פר''ח, ובית מאיר אוסרין.
[15] ז''ל המ''ב תמ''ז ס''ק ק''ב כתבו האחרונים דאסור לערב חמץ לכתחילה קודם הפסח בששים כדי לאוכלו בפסח אבל מותר לערב בששים כדי לשהותו עד אחר פסח עכ''ל.
[16] וכ''ד הט''ז תמ''ז סק''ה וח''י שם ס''ק ט''ז ומ''א תנ''ג ס''ק מ''ה וח''א.
[17] ובודאי לחושיב''ס יש לעשות כן כדי למעט האיסור, עמשכ''ל בחושיב''ס בתנאי השני.
[18] סימן קט''ז סס''ק ח' בסוגריים, וביתר ביאור בסימן קי''ז סק''ה.
[19] דהוי כאוכל סיב.
[20]כלומר שלא נתבשלו חמץ בכלי הזה תוך 24 שעות האחרונות.
[21] תשובת הרשב''א רס''ב וסימן תצ''ט דלא כתוס' ע''ז סו. ד''ה מכלל, דס''ל דנטל''פ אינו אפילו כמשהו.
[22] המחבר תמ''ז ס''י מיקל, אולם בכה''ח תמ''ו ס''ק ע''ו וס''ק רל''א כתב דגם הספרדים נוהגים להחמיר בזה כהרמ''א.
[23] ואין לומר דהוי כערבו במזיד, דאי''ז אלא כשרוצה לתקנו עם חמץ כמש''כ במ''ב תמ''ז סקי''ד, ועוד הרי עשאו לתרופה למוכרו סתם לימות השנה ולא ידע שצריכים אותו דוקא לפסח.