בענין שחרות הבתים
Question: הבתים של תפילין שלי השתפשפו לאורך הזמן ויש בהם מקומות שאינם שחורים. האם הם כשרים?
Answer:
במנחות לה. מבואר דרצועות צריכין להיות שחורות.[1] אבל לא נזכר בתלמוד בבלי דבר לענין שחרות הבתים. אולם בתלמוד ירושלמי איתא תנה רבי יודה בן ביביי תפילין מרובעות שחורות הלכה למשה מסיני ע''כ.[2] בקרבן העדה פירש כוונתו לענין הרצועות שיהיו שחורות אך בפני משה פירש דכונת הירושלמי לענין שחרות הבתים.[3]
ונחלקו בזה הראשונים והאחרונים אם הבתים צריכין להיות שחורות מהלכה למשה מסיני.
הסמ''ג (מ''ע כ''ב) הסתפק בזה וז''ל ושמא כמו''כ עור הבתים צריך להיות שחור עכ''ל.
אבל הגר''א בסימן ל''ב סעיף מ' הביא דברי המרדכי[4] דהוכיח מסוגיא דשבת כח: דשחרות בבתים מעכבת. וכן משמע מתוד''ה תפילין שם דבעינן שעור הבתים ג''כ יהיה שחור.[5] וכ''ד הסמ''ק (סימן קנ''ג).
ומאידך, איכא שיטת התוס' במנחות לה. ד''ה רצועות שחורות דכתב להדיא דיש שעושין הבתים לבן מפני שא''צ שחורות אלא ברצועות. ודעת הרמב''ם,[6] הרא''ש[7] דאי''ז הלל''מ אולם משום נוי תפילין נכון שיהיו שחורים. ואיכא עוד ראשונים דגם ס''ל דליכא הלל''מ בשחרות הבתים, ויש דס''ל דשרי לכתחילה בבתים לבנים וי''א דמנהג הוא בשחור.[8]
הטור[9] והמחבר[10] ס''ל כמקילים דאין שחרות הבתים מעכבת. אולם הרבה אחרונים הכריעו לחומרא בזה, וביניהם הגר''א,[11] הב''ח,[12] אליהו רבה,[13] ישועות יעקב[14] ומשכנות יעקב.[15] ולכן נראה דנכון לעשות כפסק המ''ב דכתב דיש להחמיר אם לא במקום דלא אפשר יש לסמוך אדברי המקילין כדי שלא להתבטל ממצות תפילין עכ''ל.[16]
אלא דכל זה מיירי בבתים לבנות, אבל נראה דאם רובם שחורות שפיר איכא למימר רובו ככולו וחשיבא כשחורות. דהא אף לענין רצועות גופא (דלכו''ע בעינן שחורות הלל''מ) יש מקום להקל דרובו ככולו. כלומר דאם רובה שחורה מדינא סגי בהכי. וכ''כ במהרש''ג[17]. וכ''כ בספר שלמת חיים,[18] (תשובות מר' יוסף חיים זוננפלד), דיש לסמוך על רובו ככולו ברצועות וז''ל לכתחילה ודאי צריך שיהיה כולם שחורות, היינו השיעור האמור בשו''ע לגבי הרצועות,[19] ומ''מ אם לא ימצא רצועות כי אם באופן הנ''ל שתהיה רק רובה שחורה בודאי שהיא כשרה עכ''ל. ואע''פ דיש לפקפק בזה, ולענין הרצועות אפשר דכדאי להחמיר דלא שייך בהו רובו ככולו, מ''מ לענין הבתים נראה דיש לסמוך על רובו ככולו.[20]
ולכן בתשובה לשאלתך נראה דתפילין שלך כשרות ומה שברכת עליהם לא היתה ברכה לבטלה. ואפילו אם היה כולו לבן אם אין לך זוג מחליף יכול אתה להניחן מחר בברכה כדעת השו''ע ורוב הפוסקים, אבל נכון להשחירם בהקדם האפשרי. אבל אם רובו שחור (וכן משמע משאלתך דרק במקומות מסוימים אינו שחור) אינו מחוייב להשחירם.[21] אבל ודאי לכתחילה ראוי להשחירם דאף בשחיטת סימנים לכתחילה אין סומכים על רובו ככולו אלא שוחטין כל הסימן,[22] וה''ה לענין שתיית ד' כוסות בליל הסדר.[23]
BookID: 1 Chapter: 32
[1] אמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ובגמרא מבואר דהיינו פניו החיצון אבל צד הפנימי יכול להיות לבן או כל צבע אחר. כן הוא פירוש הגמרא לרש''י ורוב הראשונים. אמנם הרמב''ם (פ''ג מתפילין ה''ד) ומקצת ראשונים (עיין אור זרוע תקס''ד בשם רבינו שמחה) פירשו הגמרא בענין אחר, שיצבע גם צד הפנימי של הרצועה כמין צבע הבית. והובאה דיעה זו בשבלי הלקט הלכות תפילין. הב''י (סימן ל''ג ד''ה וכתב הרמב''ם) והד''מ (שם סק''ב) הביאו שיטה זו וסיימו ואין נוהגים כן, ולא הובאה דיעה זו בשו''ע. וממ''ב סל''ג ס''ק כ''ד מבואר דגם האידנא שהבתים שחורים א''צ שצד הפנימי של הרצועות יהיו שחורים.
ועכשיו נתחכמו בעלי המלאכה ויכולין להשרות הרצועות בצבע והרצועות יכולים להיות שחור מכל הצדדים, ויש לעיין אם ראוי להדר לקיים שיטה זו הנדחית מהלכה. דמצד אחד יש כאן הידור לחזור אחר קיום המצוה לכל השיטות, ומחבב המצוה עי''ז, או דילמא יש לומר מאחר דהב''י והרמ''א סתמו דלא נהגו כן אין מתחשבים בשיטה זו להלכה ואין כאן קיום חומרא כלל. ועוד י''ל דאולי יש בזה משום לעז על מנהג הראשונים שלא נהגו בזה. עוד יש לחוש שיכנס מנהג זה להיות כמקובל אצל הרבה אנשים ויזלזלו באלו שאין עושים כן, ויתכן שאנשים ישלמו הרבה כסף על זה במקום שאין להם בחשבם שהוא מעלה גדולה, ולא תמיד אומרים אם לא יועיל לא יזיק, ויש לבקש עצת חכמים והכרעת גדולי תורה בזה.
ולענין צדדי הרצועות נראה דא''צ שיהיו שחורות. ויש לה''ר ממש''כ הפמ''ג סימן ל''ג בא''א סק''ז (ומובא במ''ב שם ס''ק כ''ד) דאם צבעו הרצועות שלא לשמה יש תקנה להפוך הרצועה ולצבוע אותה שחור בצד הפנימי וישתמש בה לצד החיצון. ואילו היה חיוב לצבוע גם הצדדין לא היה מהני מה שיהפכם לצד שני, שהרי הצדדין עדיין צבועים שלא לשמה.
אמנם בקסת הסופר (סימן כ''ג ס''ב) כתב וז''ל ונ''ל דיש לדקדק להשחיר גם החודים דהיינו מקום החתך עכ''ל ובלשכת הסופר שם סק''ב ביאר דכוונתו לצדדין ואולי הוא בכלל הלל''מ להשחירו שם כיון שנראה מבחוץ עכת''ד. ונראה דלא נהגו להקפיד בזה, וסגי כשצד החיצון בלבד שחור ולא הצדדין. אמנם נראה מאחר דקסת הסופר ס''ל דיש לדקדק להשחיר החודים, אף אי נימא דאין צורך בזה, מ''מ נראה דהוא חומרא ראויה, וא''צ לחשוש ליוהרא, דהרי מסתפק לומר דלכו''ע אפשר דהוי בכלל הלל''מ כיון שנראה מבחוץ. וממילא אם קשה לקבל רצועות שגם צדי הרצועות שחורות אא''כ גם צד הפנימי ג''כ שחור, נראה דנכון לקנות רצועות כאלו ששחורות לגמרי אף בצד הפנימי, ועדיין יש להתייעץ בחכמים וגדולים בזה שהוא ענין שיתכן שיהיו לו השלכות גדולות לציבור הרחב ואין אני יכול לחזות עד היכן הדברים יגיעו.
ולענין כמה מהרצועה צריכה להיות שחור, האם די בשחרות בכ''א עד כדי שיעורו והשאר, דהיינו בחלק הרצועה שהיא יותר מהשיעור, הוא למצוה בעלמא ושם א''צ שחרות או דילמא כיון דהיא מחוברת כולה כחדא, צריכה להיות כולה שחור. הנה בביאור הלכה בסימן ל''ג ס''ג ד''ה רצועות שחורות מסתפק בזה ונשאר בצ''ע ע''ש. אבל נראה דגם באותו חלק מהרצועה שהוא כשיעור וצריך שחרות, יש להקל דרובו ככולו כפי שיבואר לקמן, וא''צ לומר דהמ''ב חולק על המהרש''ג ושלמת חיים הנזכרים לקמן.
[2] מגילה פ''ד הלכה ט'.
[3] עיין משכנות יעקב סימן מ''ה וישועות יעקב סימן ל''ב ס''ק כ''ז.
[4] הלכות קטנות תפילין דף י:.
[5] אולם עיין בנחלת צבי סימן ל''ב סעיף מ' דלמד בדברי תוס' דלמסקנת הגמ' א''צ שהבתים יהיו שחורות.
[6] פרק ג' הלכה י''ד.
[7] הלכות קטנות תפילין סוף סימן ח', וע''ש במעדני יו''ט אות ח'. וכ''כ תלמידו רבינו ירוחם בנתיב תשעה עשר החלק הרביעי.
[8] עיין באור זרוע סימן תקס''ד בשם הר''ש משנ''ץ. ועוד הביא בשם רבינו שמחה דבתים שחורים הוא רק מנהג.
[9] וז''ל בסימן ל''ב, ויהיו מרובעין ושחורין ואם עשאן מצבע אחר כשרים אלא שעיקר מצותן להיות שחורין עכ''ל.
[10] בסימן ל''ב סעיף מ' כתב וז''ל עור הבתים מצוה לעשותו שחור עכ''ל.
[11] או''ח סל''ב ס''מ.
[12] סימן ל''ב ד''ה ומ''ש שחורים וז''ל ולפע''ד דאין להקל מיהו במקום דלא אפשר יש לסמוך ארוב הפוסקים דמקילין שלא יתבטל ממצות תפילין עכ''ל.
[13] סימן ל''ב ס''ק ס''ב.
[14] סימן ל''ב ס''ק כ''ז.
[15] חאו''ח סימן מ''ה.
[16] סימן ל''ב ס''ק קפ''ד.
[17] חלק א' סימן ז'.
[18] סימן ל''ה.
[19] מזה משמע דהכריע לקולא בספק הביה''ל הנ''ל בציון 1, והבן.
בענין רובו ככולו
הבאנו כמה אחרונים דס''ל דכשרוב הרצועות שחורות בין כשיש שיעור מצומצם של רצועות בין כשיש יותר מהשיעור של רצועות, סגי בהכי ויוצא יד''ח משום הכלל רובו ככולו. אולם אפשר דלא שייך הכא רובו ככולו וכפי שאבאר.
ואקדים ביסוד שכתב הח''ס או''ח סימן ק''מ כדי ליישב קושיא ששמע מהגאון ר' שלמה קלוגר מבראד. וז''ל הח''ס בד''ה ות''ח אחד, ולפענ''ד לא שייך רובו ככולו אלא מתוך כולו, דמסנהדרין ילפינן דבעינן רוב מתוך כל אבל אם לא נתועדו רק רוב הסנהדרין אינו כלום, וה''נ לעולם שַדִינָן המיעוט בתר הרוב אבל כולו בפנינו. כגון עשרה הוה עדה לדבר שבקדושה ואם ז' מהם לא שמעו קדיש וברכו, נמשך המיעוט אחר הרוב אבל אם רק נתועדו ז' לא אמרינן דבר שבקדושה וכו' וכן חיות שבמיעוט סימנים נגרר בתר רוב דנפק חיותא וכן בכל דוכתא, אבל לאכול פחות מכשיעור או לטבול בפחות מכשיעור (כוונתו שטבל במקוה שיש בה מ' סאה חסר קורטב דלא עלתה לו טבילה) ולומר רובו ככולו לא שמענו. אה''נ אי איתא כאן מ' סאה ורובו כשר ומיעוטו שאובים נמשך אחר הרוב אבל חסר קורטוב אינו טובל כנלע''ד עכ''ל.
ונראה דאין כוונתו לומר דבשיעורין לא שייך רובו ככולו משום דא''כ מ''ט ניתן שיעור מסויים אם סגי בפחות, כגון אם סגי לאכול רוב זית מצה למה אמרה תורה דבעינן כזית והול''ל רוב זית (ואף שיש בזה סברא וראיתי אחרים מפרשים כך בכוונת הח''ס, מ''מ לא ראיתי זכר לזה בדבריו), אלא נראה כוונתו לומר דהא דאמרינן רובו של דבר מסויים הוא ככולו היינו כשיש מיעוט שאפשר לדונו כהרוב ואז שפיר איכא כל הדבר. משא''כ אם צריך כזית וחסר מהשיעור דאין מיעוט כלל לדונו כרוב לא שייך האי כללא דרובו ככולו.
ולכן בנזיר מ''ב לולא גזה''כ וגילח את כל שערו סד''א דאם יגלח רוב שער ראשו אפשר לשדות מיעוט הראש שלא נתגלח כאילו נתגלח והוי כאילו כל שער ראשו נתגלח ונתקיים הפסוק, קמ''ל כל שערו דבדין זה ל''א רובו ככולו, ש''מ בשאר מקומות כה''ג שפיר אמרינן רובו ככולו.
ולמדתי ממו''ר הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט''א דה''ט דמגילת אסתר כשר בדיעבד כשהשמיט הסופר תבות באמצעה עד חציה, דחסרון האותיות והתבות אינו כחסר בשיעור הדבר כיון דהקלף עם הכתב הקיים נקרא מגילה. ונראה להטעים את זה ע''פ מה דהוסיף הרמ''א באו''ח תר''צ ס''ג דאם השמיט תחלתה או סופה אפילו מעוטה לא יצא ואפילו באמצעה דוקא דלא השמיט ענין שלם, ובמ''ב שם סק''י ביאר דכל אלו שהזכיר הרמ''א הוי כמגילה חסרה משא''כ מה שהתיר המחבר הוי כספר שלם. ובאמת כך היה צריך להיות הדין לענין ס''ת תפילין ומזוזה שאם נכתב רובו היה ראוי להיות כשר מדין רובו ככולו אלא דאיכא גזה''כ וכתבתם דבעינן כתיבה תמה. עיין מנחות כט. על מש''כ במתניתין שם שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן ושואלת הגמרא פשיטא, ומסביר רש''י שם פשיטא דאות אחת מעכבתן דכתיב וכתבתם כתיבה תמה (שבת קג:). ומשמע דאילולא אמרה תורה וכתבתם היינו מכשירין מזוזה שחסר אותיות ובע''כ היינו משום דין רובו ככולו. וה''ה לענין ס''ת דלמידין ס''ת ממזוזה עיין יו''ד רע''ד ס''ג דין כתיבה תמה לענין ס''ת אף שמקורו בשבת ק''ג: נאמר לענין מזוזה. ומגילת אסתר לא למידין ממזוזה וא''צ כתיבה תמה ומשו''ה שפיר אמרינן בו רובו ככולו.
ומה''ט ה''ה ס''ת שרובו כתוב ע''י גדול ומיעוטו ע''י קטן אע''פ שיש ס''ת שלם ומיעוט פסול וסד''א להכשירו מטעם רובו ככולו ונשדי המיעוט בתר הרוב, מ''מ פסול דכתיבת קטן פסולה שאינו כותב לשמה או שאינו בכלל וקשרתם וממילא אינו בכלל וכתבתם ולכן אין הס''ת כתובה כתיבה תמה.
עוד ביאר מו''ר דהא דמתקיים מילה כשנתגלה רוב העטרה היינו משום דכריתת הערלה צריכה להיות הסרתו לגמרי וכשהוסרה רובו הוי דינו כסלקה כל הערלה. וה''ה בשחיטה רוב הסימן ככולו דחשוב ככולו שחוט. אבל עכ''פ מבואר מכ''ז דלעולם בעינן מיעוט שאינו כרוב בדין, וע''י רובו ככולו מצטרפים המיעוט לרוב כדי שיהא כולו כדין, וכשאין מיעוט כלל, אין מה לצרף לרוב לעשותו שלם.
ממילא אחר הקדמה זו יש להתבונן בדין שחרות הרצועות. די''ל דבעינן שיעור רצועות וזה כבר נמצא בודאי ולעצם הרצועות א''צ שיהיו שחורות, רק דבנוסף לחיוב הרצועות יש הלל''מ דבעינן שיהו שחורים. ולפ''ז נראה כשלמת חיים דכל שרובו שחור אמרינן דגם אותו מיעוט שאינו שחור מצטרף לרוב וחשוב ככולו שחור. אולם י''ל בע''א, דכל שהרצועות אינן שחורות אין כאן רצועות כלל, וההלל''מ מגדירה מהו רצועות, ואם אינה שחורה אי''ז רצועה, וא''כ כשאינו שחור חסר בשיעור הרצועה. וכבר כתבנו דכשחסר בשיעור לא שייך למימר רובו ככולו דאין כאן מיעוט כלל לצרף לרוב לעשותו דבר שלם.
נמצא דאי אמרינן רובו ככולו ברצועות תלוי בחקירה אי שחרות הרצועות הוא ענין נוסף דמלבד שיעור רצועות חייב ליזהר שיהיו אותם רצועות שחורות א''ד הלל''מ דכל שאינו שחור לא חשיב רצועה ולפ''ז כשאינו שחור חסר בשיעור רצועה וע''ז לא שייך האי כללא דרובו ככולו.
ולכן כתבתי למעלה דאע''פ דכמה אחרונים כתבו בפשיטות דשייך רובו ככולו ברצועות מ''מ ליכא ראיה לזה ומנין לנו לסמוך ע''ז הלכה למעשה, אבל נראה דלענין הבתים דהרבה פוסקים, ואולי רובם, ס''ל דמעיקר הדין א''צ שחרות בבתים ואי''ז אלא מנהג ומשום נוי, שפיר יש לסמוך דאמרינן רובו ככולו בשחרות הבתים, ולכן א''צ להחמיר אא''כ רוב הבית אינו שחור.
[עד כאן מצאנו דין רובו ככולו בדברים ממשיים וחפצים כגון רוב סימנים, רוב ס''ת, רוב רצועות, רוב שער ראשו, רוב סנהדרין, רוב כוס וכדומה. אמנם מתוך דברי ר' חיים הלוי על הרמב''ם מבואר דשייך רוב במעשה ג''כ, כגון רוב כניסת גוף האדם לבית. דלפמש''כ ר' חיים אין הרוב מתייחס להמצאות גוף האדם בבית, אלא רוב מעשה הביאה והכניסה דחשוב כאילו כולו נכנס. דיעויין בפ''ג מביאת המקדש הכ''א ד''ה והנה (הראשון) דב' דיני ביאות לבית איכא. טמא שנכנס למקדש דרך ביאה חייב כשנכנס רובו וטמא שנכנס מאחוריו חייב רק כשכולו נכנס ואם אפילו חוטמו עדיין בחוץ אינו חייב. ובפט''ז מטומאת צרעת הל''ח ביאר הטעם דכשנכנס דרך ביאה אף שצריך שיכנס כולו כדי להתחייב מ''מ אמרינן רובו ככולו ומשו''ה סגי ברובו אבל כשנכנס דרך אחוריו ל''א רובו ככולו. ומסביר ר' חיים זצ''ל וז''ל דלא שייך לומר הך דינא דרובו ככולו, רק היכא דנכנס כדרך ביאה דכל מקצת ומקצת ביאה מיקריא והבא, אלא דלא נטמא עד שיכנס כולו, וע''ז שפיר אמרינן רובו ככולו, משא''כ כשנכנס דרך אחוריו דכל זמן שלא נכנס כולו לא הויא ביאה כלל וכו' ולפ''ז הרי לא שייך הכא כלל הך דינא דרובו ככולו, דרובו ככולו לא שייך אלא לענין הך דינא דבעינן כמה שיכנס, וע''כ שפיר אמרינן דהרוב שחשוב כבר בא הוי ככולו, משא''כ היכא דבלא כניסת כולו לא הויא ביאה כלל, וא''כ לא שייך לומר רובו ככולו כיון דגם הרוב עדיין אין עליו דין ביאה עכ''ל. הרי דהבין דהנכנס מאחוריו ברובו טהור אע''פ דלמעשה רוב גופו מבפנים משום דליכא שם מעשה ביאה על אפילו מקצת גופו (כל זמן שכל גופו ממש עוד לא נכנס), משא''כ בנכנס דרך ביאה איכא שם מעשה ביאה על כל חלק וחלק שנכנס, ורוב מעשה ביאה הוי כמעשה ביאה שלימה ומשו''ה טמא. נמצאנו למדים דשייך רובו ככולו גם במעשה. אבל נראה דמודה דגם איכא דין רובו ככולו במציאות, אלא דלענין טומאה לא אמרינן דטמא אא''כ היה במעשה, ומציאות גופו לחוד לא מהני.
אבל נראה דיודה ר' חיים דדבר התלוי במציאות גופו כגון שהייה בסוכה שפיר אמרינן דשייך רובו ככולו ולכן רוב גוף האדם בסוכה הוי ככל גופו נמצא בסוכה, בין שנכנס דרך ביאה בין שנכנס מאחוריו.
אלא מאי דס''ל דא''א לחייב אא''כ איכא מעשה ביאה, וכניסה מאחוריו אינו ביאה עד שיכנס לגמרי כבר העיר החזו''א בגליונותיו דיש לומר דאף אם נכנס כולו אי''ז חשיב ביאה, והא דחייב או נטמא היינו משום מציאות גופו במקדש או בבית המנוגע, א''כ הדק''ל מ''ט ל''א רובו ככולו כשרוב גופו נמצאת בבית המנוגע או במקדש.]
[21] ואפשר דלפי טעם הרמב''ם והרא''ש דהבתים צריכים להיות שחור לנוי, לא שייך רובו ככולו דהוא דין אלא צריך ליראות שחור לעין המסתכל. אבל יותר מסתבר דלא שייך לחייב יותר שחרות בבתים מברצועות. ומאחר דברצועות סגי ברוב, ה''ה בבתים מהני רוב. וטעמא גדולה איכא, דמסתמא הנוי בשחרות הבתים הוא בהתאמה לשחרות הרצועות דיפה הוא כשהכל צבע אחד, וא''כ שיעור שחרות של הרצועות יהא שיעור שחרות לבתים.
[22] יו''ד סימן כ''א ס''א.
[23] עיין מ''ב סימן תע''ב סק''ל דישתה כולו לכתחילה ורובו בדיעבד.