A Scallion Grows in RBS


Strangely enough, a scallion plant sprouted in the middle of our lawn after Rosh Hashonoh. I have no idea when it took root, but chances are it was before Rosh Hashonoh (I am guessing it came in with the grass).

Due to the uncertainty, should I assume that issur sefichim applies to it? If it is forbidden to eat, must I still consider it to have kedushas shevi'is and treat it accordingly?


The issur of sefichim is a big machlokes, with six major opinions as to what it covers. The opinion to which you allude (that it applies to vegetables that took root on or after Rosh Hashonoh) might be one way of interpreting the words of Rabbeinu Shimshon, but it is not the classical understanding of his opinion and his opinion is not accepted as halochoh anyway. (The Chazon Ish and Rav Shlomo Zalman did not understand the Rash that way.)

The six opinions are as follows:

  1. The issur applies to vegetables that began to grow on or after Rosh Hashonoh (Rash). This may be when they took root, as you think, but he does not say so explicitly.[1]
  2. The issur applies to vegetables that ripened on or after Rosh Hashonoh (Ramban).
  3. The issur applies to vegetables that became edible on or after Rosh Hashonoh. (This is how Rav Shlomo Zalman Auerbach understood the Rash; see Minchas Shlomo, simanim 49 and 50.)[2]
  4. If a vegetable is picked during shemittah, the issur sefichim applies to it (Rambam, Shemitta 4:12).
  5. If most of the growth took place during the sixth year, even if it was harvested in the seventh year, it is not forbidden as sefichim. Most of its growth must take place during shemittoh for the issur to apply (Tosfos, Kiddushin 3a).
  6. The issur applies to vegetables that began to sprout above the surface of the ground on or after Rosh Hashonoh (Chazon Ish 9:17, s. v. yerek, explaining the opinion of the Rash).

The prevalent custom is be lenient and follow the opinion quoted in the name of the Chazon Ish (no. 6).[3] Thus, you have to figure whether the scallion began to come out of the ground before or after Rosh Hashonoh. You indicated in your question that it sprouted after Rosh Hashonoh.[4]

Consequently, according to the Rambam (Shemittoh 4:3) you may not even pick it even though you have no intention of eating it. Aside from the prohibition on eating sefichim, there is a separate prohibition on picking them due to concern that one may come to eat them. However, the Chazon Ish qualified that position, ruling that the restriction on picking sefichim applies only when the intention is to eat them (Chazon Ish 9:4). All poskim agree, however, that it is permitted, and even a mitzvah, to remove sefichim and arrange for them to become inedible.[5]

Sefichim are just as assur as any other issur derabonon and will treif your pots and knives.

Sefichim harvested during shemittoh also have kedushas shevi'is. The added gezeiroh miderabonon of sefichim does not affect their original status as produce that has kedushas shevi'is. Therefore, the preferred thing to do with the scallion is to pull it out of the lawn and leave it there to rot. (Bringing it into the house may be a violation of the prohibition on picking sefichim since someone might come to eat it.) If you wish to bring it home and either dispose of it in your pach shemittoh or use it for decoration, you can rely on the opinion of the Chazon Ish, who does not forbid the harvesting of sefichim that one does not intend to eat.

BookID: Chapter:


עיין פאת השלחן סימן כ''ב
ס''ג וז''ל וי''א דספיחין זרעים שהתחילו ליגדל וגדלו בשביעית וכו' (ר''ש) עכ''ד.
ואינו ברור מהו כוונת התחילו ליגדל. ומה שכתבת שתלוי בהשרשה נראה דרק יכול
להתאים עם שיטה זו, אמנם החזו''א ועוד אחרונים פירשו כוונת הר''ש פ''ט מ''א
בענין אחר, ועוד מדברי הר''ש עצמו בפ''ה מ''ב גבי מתניתין דטומן את הלוף מבואר
דבעינן שיגדל כביצה או עכ''פ מקצת גידולין בששית כדי שלא יחשב ספיחי שביעית,
ומשמע דמיירי בעלין וגידולין מעל פני הקרקע ולא שרשים. ולכן אין אני מכיר מקור
נאמן להנחתך שתלוי בהשרשה. נא להשיב על מה התבססת דבריך?

והנה באורחות רבינו ח''ב הביא שהיה
הוראות חלוקות מהחזו''א ובקוממיות התיר בנביטה בששית, ובמקום אחר שהיה הפסד
מרובה התיר נסע לשם והתיר אף בהשרשה בקרקע בששית כיון שהיה שעת הדחק. ואין
נראה דראוי להשתמש בהוראות אלו כמקור להלכה למעשה.


וע''ע במעדני ארץ בסופו
סימן י' בדין ספיחי ירקות שנזרעו בששית ונלקטו בשביעית שצריך שיעור לצמיחה
לדעת הר''ש, ותמה על מה שסמכו העולם להקל בשם החזו''א בנביטה בעלמא (צמיחה
במשהו מעל פני האדמה) דצ''ע שלא מצא שהחזו''א יתיר א''ז.


כן נקטו כמה מהפוסקים. אמנם
כ''כ דאין הדברים מפורשים אף בדברי החזו''א. ויש מחמירים כהרמב''ם או עכ''פ
אוסרים כשרוב גידולו בשביעית.


This may be the basis for permitting the
use of horseradish (charein) for the Seder. Even after the root has
been removed from the ground, there is usually some left behind that continues
to grow. It is actually quite difficult to get the entire root out of a
garden. Since the root existed in the sixth year and sprouted before Rosh
Hashonoh, it is not considered a new plant that sprouted during shemittoh.
Rather it would be considered an older, pre-shemittoh plant and would therefore
not be included in the prohibition of sefichim.

עיין אורחות רבינו ח''ב דף שלד
דהתיר חזרת מטעם הנ''ל, אמנם הוסיף שם כמה תנאים, כגון שיתחילו השרשים להשתרש
לפני ר''ה, ועוד העלה דבזה''ז שעוקרין הכל והדרך לזרוע בכל שנה אפשר דאסור
משום ספיחין עכ''פ לשיטת הרמב''ם. אבל אם סומכים על נביטה לפני ר''ה נראה דשרי
אם היה קיים לפני שנת השביעית כמשכ''ל.


כס''מ בפ''ד ע''פ תוספתא
פ''א ה''ח שאוסר לקיים ספיחין. והחזו''א למד מזה דאם יש מצוה לעקרן ולשרשן
א''א לאסור לקיטתן וע''כ דאינו אסור אלא כשלוקט בכוונה לאוכלם.

אולם היה אפשר ליישב הכס''מ בענין
אחר, דכל המלקט ספיחין אף שלא מתכוין לאוכלם אסור אם מלקטם כדרך האוספים לצורך
אכילה גזירה דילמא יבא לאוכלו, אבל המשרש והעוקר דרך השחתה ואיבוד שרי. ואע''פ
דקדושים בקדושת שביעית וא''א להפסידם בידים, עדיין אפשר לחלק בין המלקט והאוסף
לכלי או לידו דאסור והמשרש ומשאירו בשדה באופן שילך לאיבוד ממילא דשרי.

עכ''פ למדנו דאם מוציא מן הקרקע
דרך איבוד ומשאירו בשדה, שרי ואף מצוה קעביד.

Similar Posts

Leave a Reply