בענין לדון דיין יחיד כשקבלוהו עלייהו

Question:

איך דיין יכול לדון יחיד בזה''ז והרי בקצוה''ח ס''ג סק''ד פסק שלא להקל בזה כלל? ונראה דהוא משנה מפורשת באבות פרק ד' מ''ח שאסור ששנינו אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד?

Answer:

עש''ך סימן ג' סק''י בסו''ד כתב דהאידנא לאו שפיר עבדי אותן שנהגו לדון לכתחילה אם לא שמפרש להדיא איני יודע לדון אתכם דין תורה או שהוא דין פשוט ומורגל בכך דכה''ג גם האידנא איכא מומחה עכ''ל. וכ''פ בתומים (אורים סק''ט) ונתיבות חי' סק''ז.

ובקצוה''ח סק''ד כתב וז''ל ולי נראה שלא להקל בזה כלל דהא אין לך דין פשוט יותר מדין מודה במקצת וכבר כתבתי בסימן ג' סק''ב שאין היחיד מומחה דן אותו לפי שאין הודאה לפניו הודאה וכו' עכ''ל.

ונראה דאין הקצות בא להשיג אלא על היתר השני של הש''ך, דכשהדין פשוט ומורגל בכך דנחשב מומחה בזה''ז, אבל על הדין הראשון שכשאומר הדיין איני יודע  לדון אתכם דין תורה, אין לקצוה''ח השגה כלל.

ובגוף השגת הקצוה''ח דל''ש מומחה בזה''ז דהודאה בפניו לא חשיב הודאה, הרי כ''כ לשיטתו. ועיין בנתיה''מ שם סק''א שדחה דבריו והוכיח שיכול לדון בכל דין, וז''ל ודאי ליתא דלא אישתמיט שום פוסק לכתוב כן עכ''ל. שו''ר בשו''ת הרדב''ז ח''ג תתקמ''ד (תקט) דכתב להדיא כנתיה''מ וז''ל אם קבלוהו עליהם בעלי דינין ההודאה בפניו הויא הודאה עכ''ד.

ועט''ז ס''ג ס''ג דפסק דאם קבלוהו מותר אפילו לכתחילה לדון יחידי, וה''ר מהירושלמי, וכ''פ הב''ח. וע''ע בשארית יוסף סימן י''ז דפסק כן, וכ''פ ברדב''ז הנ''ל.

ומה שהבאת ראיה ממשנה באבות נראה דמיירי ביחיד מומחה ולא קבלוהו עלייהו, וכ''כ ברע''ב שם וז''ל ודוקא כשלא קבלוהו עלייהו בעלי הדין לדיין אבל קבלוהו בעלי הדין עליהם, דן יחידי ואפילו מדרך חסידות עכ''ל. ועתוי''ט שם דהשיג ולא ידעתי טעמו אבל בראשון לציון שם על גליון המשניות תמך בדברי הרע''ב וכתב דמקורו מירושלמי דסנהדרין, והביא דכ''כ במשנל''מ פ''ב מסנהדרין הי''א ובחו''י סימן ה' דמקור דברי הרע''ב מירושלמי הנ''ל.

ונראה דהט''ז ודעימיה פליגי על הש''ך, ואפי' באו לפניו סתם ולא הכריזו ע''מ לדון להם דין תורה, אע''פ שלא אמרו בפירוש שקבלוהו בין לדין בין לטעות, מותר לדיין יחיד לדון שמן הסתם מקבלים אותו שידון כפי מה שיראה לו. וכ''נ מגר''א שם סק''כ וכך ביארו בבאר אליהו.

ולכן נראה דאם יחתמו הצדדים בשטר בוררות שכתוב בו שהדיין יפסוק ע''פ דין תורה או יפשר ביניהם כפי ראות עיניו על צד היושר, אז אין הדיין מוגבל לדון כפי דין תורה והבעלי דין יודעים זאת מראש, ומועיל אף לש''ך ודעימיה ולקצוה''ח. ולשאר הפוסקים דפליגי אש''ך א''צ לכ''ז. (ואם הדיין רוצה ליטול שכר, נ''ל דיצטרך בלא''ה להוסיף שיעשה פשרה דאל''כ הרי מבואר בסימן ט' ס''ה דהנוטל שכר לדון דיניו בטילים, אבל מותר ליטול שכר על עשיית פשרה, כמבואר בב''ח שם ובתשובותיו ס''ס נ''א והביאו הש''ך סק''ז ונתיבות חי' שם, וכ''כ בשבו''י ח''א סי' קמ''ב ובעה''ש, וע''ע בפת''ש שם. והוסיף הב''ח בתשובתו ובלבד שיקח משניהם בשוה ומזה בפני זה).

וע''ע בערוה''ש סעיף ו' דלא ראיתי נוהגין כש''ך שיאמר מפורש שאינו יודע לדון ד''ת, וצ''ל דהכל יודעין שמאחר שדן יחידי, שכוונתם שידין לפי שכלו והבנתו, ומסכימים אף אם לא ירד לעומק הדין, והוה כקבלו עלייהו בין לדין בין לטעות עכ''ד.

סיכום: מותר לדיין יחיד לדון לכתחילה כששני הצדדים קבלו אותו ע''ע וחתמו על שטר בוררות שהדיין יפסוק בין לדין בין לפשרה בהתאם לשיקול דעתו או שאר נוסח שמאפשר לדיין לפסוק שלא ע''פ דין תורה. ומ''ש במשנה באבות מיירי כשלא קבלוהו ע''ע, והשגת קצוה'''ח מיירי כשלא קבלוהו ע''ע והדין הוא פשוט.

BookID: 4 Chapter: 3