Is Touring Eretz Yisrael a Mitzva?
Question:
I know that living in Eretz Yisrael is a mitzva and I've heard that traveling here is also a mitzva. Is this true? Could we consider our trips a mitzva?
Answer:
The Gemoro says that anyone who travels four amos in Eretz Yisrael is guaranteed olam habo (the World to Come).[1] This would seem to imply that traveling in Eretz Yisrael is a mitzva. It is likely that this is the original source of your information. The fact that the Rambam quotes this statement in the Yad also suggests that the Gemoro’s statement should be taken as halocho.[2] Both the Rambam and the Gemoro mention this statement as a corollary to the idea that residing in Eretz Yisrael is praiseworthy. It would then follow that just as one fulfills a mitzva by living in Eretz Yisrael,[3] one fulfills a mitzva by traveling in Eretz Yisrael.[4] If so, in order to merit this mitzva, before every trip you should make a mental note that you want to fulfill this mitzva.[5]
There is, however, an alternative way of interpreting the Gemoro. It is well known that the Gemoro consists of halocho and aggodo. The statement about walking four amos in Eretz Yisrael seems aggadic in nature. If so, it is meant to convey a message about the potential holiness one can absorb from Eretz Yisrael rather than a halachic ruling expanding the parameters of the mitzva of living in Eretz Yisrael.[6]
A clue that this statement is aggadic rather than halachic is its style. The commendable behavior of traveling four amos in Eretz Yisroel is rewarded with olam habo. This seems to be part of the long list of behaviors by which one earns olam habo. There are so many actions the Gemoro says will give a person entry into olam habo, forgiveness for sins, or some other extraordinary benefit. Often these statements appear to conflict with other statements in the Gemoro or with reality and are obviously not to be taken literally. Take, for example, the statement that anyone who lives in Eretz Yisrael lives without sin.[7] Obviously, many people sin despite the fact that Israel is their home. Why does the Gemoro make such statements? What do they mean?
The Ramchal explains that although Chazal decided that the Oral Law had to be written down so that it would not be forgotten, when it came to the orally transmitted secrets of the Torah they had a dilemma: If they did not record the deep concepts of the Torah and the value system on which it is based, these might be forgotten. On the other hand, the information is too precious to be in the possession of anyone who cannot appreciate it or has an unethical character. Furthermore, the concepts are often very deep and difficult to grasp properly. No matter how well they wrote them, there was substantial risk that these concepts would be distorted. Therefore, Chazal decided on a compromise solution: they wrote the secrets of the Torah in a cryptic fashion. This way the information would not be completely forgotten, but only people who had the right tools would be able to get at the true meaning. To others the texts would sound like fairy tales or unconvincing generalities. Thus, the information would not get into the wrong hands or be misconstrued. An overly simplistic view of aggodo as a collection of stories and legends may be false but it is far less dangerous than an almost correct understanding with some crucial misconceptions.
Chazal used two methods to obscure their true meaning. The first involves metaphors, parables and allegories. The second uses general statements that apparently have to be qualified.[8]
A sweeping statement such as “Anyone who lives in Eretz Yisrael gets olam habo” seems to fall into the second category. The Yerushalmi makes a similar remark: “Anyone who stays in Eretz Yisrael and speaks the holy language is guaranteed olam habo.”[9] These should not be taken literally and are indicative of aggadic material.[10] Any observer of life in Israel will agree that it is improbable that walking four amos in Eretz Yisrael could guarantee olam habo. Such hideous crimes are committed here that it would seem unjust to say they are outweighed by living in Eretz Yisrael. Furthermore, there are generalizations about sins that seem minor but are said to doom a person to gehinom. Surely, these statements are meant to be qualified just like the statement that residents of Eretz Yisrael are sinless.
Perhaps the concept the aggodo is trying to communicate is about the pull towards spirituality that influences people who dwell in this land. Depending on the capacity of one's soul to absorb spirituality, one can detect the holiness inherent in Eretz Yisrael. Living here, traveling here, even dying here can potentially elevate people to particular closeness to Hashem. Those who take advantage of this opportunity have set themselves on the path towards attaining olam habo. This may be the meaning of the Gemoro’s statement.[11]
According to the aggadic interpretation of the Gemoro, no specific mitzva is fulfilled when one travels in Eretz Yisrael. The point being made is about the spiritual opportunity available here, not about walking a distance of about two meters.[12]
Usually one can tell when the Gemoro is meant to be taken as halocho or aggodo. This particular section is ambiguous. Should it be understood literally as saying that walking around our holy country is beneficial or is it a metaphor that says nothing about physical travel?[13] It seems quite possible, and perhaps even probable, that this statement is aggadic. Therefore, no conclusions can be drawn from its straightforward meaning.
To sum up, there does not seem to be a specific mitzva to travel in Eretz Yisrael.[14]
Nevertheless, parents who manage to impart a love of Eretz Yisrael and an awareness of its holiness to their children have successfully transmitted an authentic Jewish value to their children. Transmitting Jewish values and practices to the next generation is the key to Jewish survival.
In the broader sense of the word, that surely is a mitzva.
BookID: 3 Chapter: 76
[1] א''ר ירמיה בר אבא א''ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא (כתובות קי''א.).
[2] בפ''ה ממלכים הי''א אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנא' וכו' אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא עכ''ל.
[3] The mitzva of settling Eretz Yisrael is a broad topic beyond the scope of this essay. For the purposes of this article, I shall assume that living in Eretz Yisrael nowadays is at least a mitzva kiyumis, i.e., although it is not mandatory and one is permitted to live abroad, one fulfills a mitzva by residing in Eretz Yisrael. This seems to be the position of Rav Feinstein (Even Ha’ezer 102).
[4] It seems logical to assume that a tourist from abroad who travels in Eretz Yisrael is not performing as great a mitzva as one who resides in Eretz Yisrael. The Rambam's wording supports this idea (see note 2). The Chasam Sofer (O.C. 194), analyzing the wording of the Rambam, creates a scale on which only people who live in Eretz Yisrael for at least 30 days and are presently in Eretz Yisrael merit forgiveness of their sins. Non-resident travelers earn olam habo but not forgiveness of their sins. Nevertheless, according to this thesis, traveling in Eretz Yisrael is still a mitzva, albeit not as eminent a one as settling Eretz Yisrael.
[5] עיין אג''מ או''ח ח''ג סימן קכ''ב דהוכיח דלא שייך לומר דמצות ישוב ארץ ישראל מדרבנן, דהא ליכא טעם שיתקנו כן, ואף אם תקנו כן אין תקנתם כלום דהא לא פשטה אף במיעוט ישראל. ולכן לרוב פוסקים דהוי מצוה, הוי מצוה מה''ת, עכ''ד.
והנה קי''ל באו''ח סימן ס''א דמצוות צריכות כוונה ע''ש במג''א ובמ''ב דעכ''פ כ''ה במצוה דאורייתא, וע''ע סימן תפ''ט ס''ד ונו''כ שם. (ולדעת הגר''א אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן ולעולם מצוות צריכות כוונה). וא''כ לכאורה כדי לקיים המצוה יצטרך לדעת שהוא מצוה ולכוין לצאת בה.
[6] Understanding aggodo is extremely difficult, as the Noda Biyehuda commented (see note 11). He avoided responding to questions about aggodo, partly because of the difficulty of achieving clarity. To paraphrase him, all aggodo is difficult to decipher because it is a closed and sealed book. Therefore, any attempt to present a clear message about this aggadic statement is speculative and fallible. For example, to make my points simply for this brief essay, I have suggested a halachic and aggadic interpretation of the statement: if it is halachic, it means that traveling in Eretz Yisrael is important; if aggadic, there is no significance to traveling in Eretz Yisrael. In fact, that is an oversimplification. Quite likely, the true meaning of the aggodo lies somewhere in the middle. Physical travel in Israel may be of significance, but in an aggadic sense, not a halachic sense. (This might also be helpful in understanding Rav Feinstein's comments in note 13).
[7] אמר רבי אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון (כתובות קי''א.).
[8] כ''ז נמצא במאמר על ההגדות לרמח''ל. וז''ל מה שהביא לחכמינו ז''ל לכתב דברי התורה שבע''פ וכו' היה מה שראו שהיו הדעות הולכות ומתחלשות בארך הגלות וחליפות הזמנים, והזכרון מתמעט והסברא מתקצרת ונמצאת תורה משתכחת וכו'. והנה ראוי היה לחוש ג''כ על חלק סתרי התורה ועקרי האלהיות, אך אין התיקון שמצאו לחלק המצוות ראוי לחלק הסודות וכו'. אין ראוי שימסר (חלק הסודות בכתב) לפני כל הרוצה ליטול את השם לא מצד יקר המשכלות ולא מצד עמקם.
אם מצד יקרם — כי אינו כבודו של הבורא יתברך שימסרו סתריו בידי אנשי מדות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחכמים.
ואם מצד עמקם — שהרי הענינים באמת עמוקים מאד, ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלמדים בדרכי העיון היטיב. ואם יפגעו בם שכלים גסים אף בלתי מלמדים בעיונים, יוציאו הענינים האמתיים היקרים לשבושים ודעות רעות.
על כן גמרו לבצע את הדין, והיינו לכתוב אותם למען לא יאבדו מן בדורות האחרונים אך בדרכים נעלמים ומיני חידות שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות וכו'.
אך הדרכים אשר העלימו בם את דבריהם שונים הם. האחד הוא — דרך ההשאלות והמשלים וכו', השני הוא — דרך ההעלם והיינו שיעלימו תנאי הענין ולא יבארום, ויאמרו מאמר מוחלט ואין אמתת המאמר ההוא אלא בגבול, דהיינו לפי בחינה אחת או לפי זמן אחד, או לפי נושא או מקום אחד. ומי שיקח המאמר ההוא כולל ומוחלט — יכשל וישתבש. וכבר מאמרים רבים יראו כסותרים זה את זה, יען לא פרשו תנאיהם וכו' עכ''ל.
[9] כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל וכו' ומדבר בלשון הקודש וכו' מובטח לו שהוא בן עולם הבא (ירושלמי שבת פ''א ה''ג).
[10] בשפתי חיים (אמונה ובחירה דף שפז) כתב שהיו רשעים שהטעו ובלבלו את דעתם של עולים לא''י, שע''פ מקורות הנ''ל אמרו שבא''י אין צורך לשמור ולקיים המצוות שהרי הולכים ד' אמות ומדברים בלשון הקודש ובכך זוכים לעוה''ב. וחז''ל העלימו כוונתם שאין הדברים אמורים אלא בתנאים מסויימים, והיינו שכדי לזכות לעוה''ב צריך לספוג אל תוכו קדושת א''י, ויש בכח א''י לרומם אותו, ואי''ז אלא למי שמקיים המצוות. אבל מי שחוטא ועובר עבירות ככל אשר יחפוץ והולך ד''א ומדבר לשון קודש אינו מובטח שהוא בן עוה''ב עכ''ד.
[11] על דרך זה ביארו המהר''ל בחידושי אגדות. ובמכתב מאליהו ח''ג דף 191 ביאר מאמרי חז''ל דומים על דרך האגדה.
ואזכיר כאן מש''כ הנו''ב (תנינא יו''ד קס''א) דגם דברי אגדה חלק מתושב''פ וראוי לחקור אחר כוונתם. וז''ל שכל דברי התלמוד נתנו מרועה אחד ואין בהם ריק ובטל, ואם ריק הוא מאתנו הוא מקוצר שכלנו ולחולשת עיני אור השגתינו להשיג מה שרמזו בהם. ובודאי האדם לעצמו כשיש לו פנאי ראוי לחקור בכל כחו גם בדברי אגדה, אבל אני לא אמרתי אלא שאין דרכי להשיב בהם לשואל כי כל דברי רז''ל בדברי אגדה סגורים וסתומים וכלם קשה להבין ואם באנו להשיב עליהם אין לדבר סוף וכו' עכ''ל.
ונלע''ד דגם הרמב''ם שהזכרתי לעיל ס''ל דאין חלק זה מהלכה אלא הוא אגדת חז''ל, ואעפ''כ הביאו ביד החזקה לעורר האדם על חשיבות ומעלת ארץ ישראל. ואפשר דלכך נתכוין בדבריו "אמרו חכמים" ור''ל דהמשך דבריו דברי אגדה ולא הלכה. ובפרט לפי מה שכתב ר' אברהם בן הרמב''ם בענין אגדה, הדברים מדוייקים ביותר, וד''ל.
ונראה דגם הח''ס הנ''ל (או''ח קצ''ד) ס''ל דהוא דברי אגדה, והתלמוד מגלה מעלה בעלמא, ואין לפרשו כפשוטו לומר דהוי ממש מעשה מצוה.
[12] Lessons gleaned from aggodo are not purely theoretical; they can have practical applications. For example, recognizing that the advantage of living in Eretz Yisroel is due to the country's ability to influence people to serve Hashem with genuine devotion could affect a decision that might otherwise have been determined by a straightforward halachic evaluation. We have assumed in note 3 that living in Eretz Yisrael is a mitzva kiyumis. Without much understanding of the nature of the mitzva, one might decide that it is better to settle in a non-religious environment in Israel than continue living abroad in a Torah environment. The aggodo about four amos in Eretz Yisrael offers a critical insight into the voluntary mitzva of settling the land: that living here is beneficial mainly because it furthers dedication to a Torah way of life and leads one towards olam habo. The new perspective may help guide people who are deciding whether to make aliyah or which neighborhoods to reject or consider.
וא''ת הא אמרו חז''ל לעולם ידור אדם בא''י אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחו''ל אפילו בעיר שרובה ישראל (כתובות קי:) והביאו הרמב''ם (פ''ה ממלכים הי''ב), י''ל דבד''א כשידור בקיבוץ ישראל תוך העיר שרובה נכרים ולא יושפע לרע מהם. וכעי''ז כתב באבנ''ז (יו''ד סימן תנ''ז סק''א), דפשוט וברור שמצות ישוב א''י דוקא בתוך קיבוץ ישראל כי היתכן שנחייב את איש לישב בין הפראים או בדד במדבר או בחברת חוטאים בנפשותם אשר זהו פתח לכל עון ולכל חטאת כידוע עכ''ד.
[13] Rav Moshe Feinstein may have had the same dilemma. He wondered whether traveling through Eretz Yisrael sightseeing constitutes a mitzva (א''ה ח''ד לב.ח).
Rav Feinstein ruled that it is forbidden to take a pleasure trip on Succos to an area that does not have a succa (או''ח ח''ג סימן צ''ג). In explaining his decision, he drew a distinction between a person who travels for a valid reason, such as earning a livelihood (and is therefore permitted to eat and sleep out of a succa), and one who takes an unnecessary pleasure trip. Years later, someone asked him whether it makes a difference if the pleasure trip is in Eretz Yisrael (א''ה ח''ד סימן לב.ח). Rav Feinstein replied that it makes no difference. Even though taking a pleasure trip in Eretz Yisrael might be a mitzva, fulfilling that mitzva does not outweigh being in a succa. (In order to qualify as a traveler who is exempt from the mitzva of succa, one must have a very good reason for not staying home. Rav Feinstein allows certain pleasure trips out of range of a succa since they can be regarded as meeting a valid need. Tourists who spent a lot of money to reach their destination and will not be able to see the places they came to see after Succos may travel out of range of a succa. That is a valid need and is permitted in Switzerland, Ireland or any country as much as it is permitted in Eretz Yisrael.)
His uncertainty as to whether a pleasure trip in Eretz Yisrael constitutes a mitzva might have been due to the question raised earlier: is this statement meant to be taken literally or figuratively? (It is also possible that Rav Feinstein took the statement literally as encouraging actual travel and movement through the land but was unsure about its relative significance. If so, he ultimately decided that even if it can be considered a mitzva, it is not a high-priority mitzva. It is not considered as necessary as earning more money on a business trip or seeing a tourist attraction that one traveled a long distance to see. For yet another perspective on the Iggros Moshe, consider the comments in note 6).
[14] וכן נראה משו''ת המהרי''ט (ח''ב יו''ד סימן כ''ח) דדן שם במי שנדר לעלות לא''י אם יולד לו בן, ונולד לו בן ורוצה להתיר נדרו. אם חשוב כנדרי מצוה אין להתירו ואם חשיב נדרי רשות יש להתירו. ובתוך דבריו שם כתב דהוי נדרי רשות וז''ל ואפילו תימא שזכות הוא לו (להגיע לא''י) ממה שאמרו כל המהלך ד' אמות בא''י מובטח לו שהוא בן עוה''ב דכתיב ורוח להולכים בה, מ''מ מצות עשה ליכא. ועוד דההיא מיתפרשה בנקבר שם אלא שלא הספיק לדור ולישב בה עכ''ל.