בענין מי שמתפלל בצבור שמגיעים לק''ש אחרי זמן המג''א ולפני זמן הגר''א

Question:

Answer:

במ''ב סימן נ''ח סק''ד הביא מחלוקת מג''א עם הגר''א מתי הוא סוף זמן ק''ש של שחרית.[1] דעת המג''א דמחלקים הזמן מעה''ש עד צאה''כ לי''ב שעות זמניות, ומונין ג' שעות זמניות מעה''ש והוא סוף זמן ק''ש. ודעת הגר''א דמחלקים הזמן מהנץ החמה עד שקיעת החמה לי''ב שעות זמניות ומונין ג' שעות זמניות מהנץ החמה.[2]

התה''ד והרבה קדמונים ס''ל שהזמן מעה''ש כדעת המ''א, ומאידך הגר''ז, לבוש, תויו''ט, רמ''ע מפאנו ס''ל מהנץ החמה כדעת הגר''א.

בחזו''א סימן י''ג כתב דהרבה נוהגין כהגר''א והמחמירים מחשבים מעה''ש. וכעי''ז כתב באג''מ או''ח ח''א סכ''ד דהעיקר לדינא כהגר''א והגר''ז ורק יחידים היו מחמירים ע''ע עד ג' שעות מעה''ש. ובלוח יש לקבוע כעצם הדין. וכ''כ בעה''ש סימן נ''ח סי''ד דאנו תופסין העיקר לדינא כהגר''א וכן נדפס זמן ק''ש בלוחות (שלהם) לפי חשבון מהנה''ח.

ומזה היה נראה דרשאי לכתחילה להתפלל ק''ש עם הברכות עד סוף זמן הגר''א וא''צ להשתדל לקיים שיטת המג''א. ואדרבה, לכאורה היה מקום לומר דיזהר שלא יקרא ק''ש לפני התפלה בכדי לקיים דעת המג''א, מפני דאז נמצא שמפסיד בזה ק''ש עם ברכותיה. וכמו שכתב המ''ב בסימן מ''ו ס''ק ל''א דיכוין שלא לצאת מצות ק''ש כשאומרו בקרבנות לפני פסוקי דזמרא אא''כ ירא שהצבור יעברו זמן ק''ש.[3] אבל כשלא יעברו, מוטב לצאת ידי ק''ש עם הצבור שבצבור יקרא כל השלשה פרשיות ובברכותיה כמו שתקנו חז''ל לכתחילה עכ''ד.[4] ובפרט לשיטת הגר''א שם בסוף ס''ק י''ט שחולק על הרמ''א בס''ס מ''ו דאין נכון שלא לצאת ק''ש בלא הברכות,[5] ובביה''ל שם ד''ה כי, מסתפק בדעת הגר''א דאולי ס''ל דעדיף לקרוא ק''ש בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל ביחידות מלהתפלל בציבור ולצאת ק''ש בלא הברכות לפני פסו''ד. א''כ ודאי יש קפידא גדולה שלא לצאת ידי ק''ש בלי ברכותיה אם אין צורך הלכתי לכך.[6] ומאחר דעיקר הדין בחישוב ס''ז ק''ש כגר''א לכאורה אין להקדימו.

אמנם בביה''ל ד''ה ויוצא לא כתב כן. וז''ל ונ''ל דאפילו אם הוא משער שהצבור לא יעברו זמן ק''ש דהנץ אך הוא ירא שיעברו זמן ק''ש לפי החשבון שמחשבין מעמוד השחר יכוין עתה לצאת ידי ק''ש עכ''ל. מבואר דחושש הרבה לשיטת המג''א עד כדי כך שיכוין לצאת ידי ק''ש בפרשה אחת ובלא ברכותיה שלא כתקנת חז''ל כדי לקיים שיטת המג''א.[7]

אלא דצ''ע קצת על לשון הביה''ל דכתב שאם ירא שיפסיד זמן ק''ש יכוין עתה לצאת ידי ק''ש, ומ''ט לא הזכיר כעין עצת רע''א שם דיקרא ק''ש על תנאי וז''ל רע''א בגליון המג''א ס''ק ט''ז לענ''ד בירא שהצבור יעברו זמן ק''ש יכוין בדרך תנאי אם יעברו יהא יוצא בזה ואם לא יעברו לא יצא בזה כמ''ש הב''י סימן תפ''ט לענין ספירת העומר עכ''ל.

והנה נראה דרע''א קאי אעיקר הדין של המג''א אם חושש שיעברו הציבור זמן ק''ש, כגון שאינו בטוח מתי יגיעו הצבור לק''ש ולכן מסתפק אם הצבור יעברו זמן ק''ש או יקראוהו בזמן, דאז יתנה דאם יעברו רוצה לקיים ק''ש השתא אבל אם לא יעברו אין צורך לצאת עכשיו ועדיף לקיים ק''ש עם הברכות ובסמיכת גאולה לתפלה. והח''ח מיירי בענין אחר, וכגון דיודע באיזה שעה יגיעו הצבור לק''ש אלא דהוא לאחר זמן ק''ש של המג''א ובתוך זמן ק''ש לדעת הגר''א. וקמ''ל בביה''ל דגם בכה''ג ראוי לו להקדים ק''ש לצאת יד''ח לדעת המג''א. אבל לכאורה היה לו לח''ח להדריך להקדים ק''ש על תנאי, דגם מחלוקת המג''א עם הגר''א הוא אם עבר זמן ק''ש או לא. וכך יאמר אם ההלכה כהגר''א א''כ השתא אינו אלא כקורא בתורה ואם ההלכה כמג''א רוצה השתא לצאת יד''ח ק''ש. וצ''ב מ''ט סתם דיכוין השתא לצאת בלי להתנות.[8]

עכ''פ נראה דראוי לכל יחיד להדר אחר מצוה יקרה זו ולקרא לפחות פרשה ראשונה (ועדיף יותר אם יקרא ג' פרשיות), לפני ס''ז ק''ש של המג''א על תנאי דאם ההלכה כמג''א רוצה לצאת בקריאה זו.[9]

ומסתמא יתר הזהירות במצוה זו לנסות לקיימו לכל השיטות יעזור לעורר אנשים לדקדק בה יותר בכלל ולא יעבור סוף זמן ק''ש של הגר''א. ועיין בעה''ש סימן נ''ח סי''ד וז''ל והלואי שנעמוד לפי חשבון זה (של הגר''א) ובעוה''ר שנעשה כהיתר בהעברת זמן ק''ש ובפרט בקיץ וכו' עכ''ל.[10] הרי גם בזמנו ובמקומו נכשלו בזה ונכון לחפש עצות כדי לרומם מצוה זו ולקיימה כראוי.

BookID: 1 Chapter: 58

null