Canine Kiddush
Question:
Someone told me I must remove our dog from the room when we make kiddush and birkas hamotzi. Is this true? Is our dog muktze on Shabbos?
Answer:
Your dog can be in the room for kiddush and
hamotzi. If someone touches the dog, he should not make the berochoh
until he has washed his hands. A pet dog is muktze. Therefore, on Shabbos
you can pet the dog but should not pick him up.[1]
Even if your dog is not properly housetrained and leaves a
bowel movement near the Shabbos table, technically you can still make kiddush,
hamotzi and birkas hamozon. The Gemoro teaches that dog feces do not
have a foul odor (Berochos 25a) and berachos can be made in their
vicinity. The only live animal that must be removed from the room when
kiddush and hamotzi are made is a pig. The Shulchan Aruch rules that
the mouth of a pig has the halachic status of tzoah (fecal matter), since
it will often rummage through tzoah (O.C. 76:3).
BookID: 1 Chapter: 76
[1]
אע''פ שבמהר''ח אור זרוע ס''ס פ''א כתב סברא להתיר עופות המצפצפים בקול נאה
בכלובן וכיון שבנ''א נהנים בקולם לאו מוקצים הם, ולכאורה כלב שהוא בע''ח
מחמד לא גרע מזה, מ''מ כבר אסר הרא''ש בתשובת מהר''ח או''ז סימן פ''ב וז''ל
ועל העופות לא מלאני לבי להתיר וכו' אין משתמשים בבע''ח ולא פלוג רבנן
בבע''ח אשר בן הרב יחיאל עכ''ל. וכן פסק בשו''ע הרב סימן ש''ח סעיף ע''ח
דאפילו עוף שראוי לצחק בו תינוק כשבוכה אסור לטלטלו. ולכן נראה דמסקנת
מהר''ח או''ז לבטל דעתו מפני הרא''ש, ובאמת נראה דכן היה ראוי לנו לעשות
דהרי הרא''ש הוא פוסק מפורסם ומעמודי ההוראה. ע''ע יבי''א ח''ה או''ח סימן
כ''ו. וכ''נ משש''כ פכ''ז ס''ק צ''ו ע''ש. וע''ע במנחת שבת סימן פ''ז
סק''י.
אולם כ''ז לענין טלטול
להזיזו ולהעבירו אבל נגיעה בעלמא כשלא יתנדנד שרי. עיין מחבר ש''ח סעיף
מ''ב ובמ''ב ש''ח ס''ק י''ז ובש''י ס''ק כ''ב דפסק כהגר''א דשרי ליגע
במוקצה אף לצורך המוקצה ודלא כמג''א ורק צריך ליזהר שלא יתנדנד מחמתו.
וע''ע במ''ב תקי''ג סק''ב.
ואם יש חשש הפסד ממון או
צעב''ח שרי לדוחפו כגון כדי להכניסה למקום שיש אוכל או כגון שברחה מהבית
ורוצה להחזירה, בכל אלו אין להגביה ממש אלא דחיפה שרי דזה הוי יותר מנגיעה
בעלמא שהרי מזיזה קצת אבל אי''ז טלטול ממש (עיין סימן ש''ח סעיף מ' ובמ''ב
שם). ובמ''ב סימן ש''ה סק''ע כתב דאף כשיש לבע''ח צער גדול כגון שנפלה בהמה
למים עמוקים מ''מ אין להעלותה בידים ממש דזה הוי טלטול אלא שרי להניח שם
כרים וכסתות ולבטל כלי מהיכנו. אבל בא''ר ס''ק י''ח מיקל אף להעלותה בידים
ממש בדליכא כרים וכסתות משום צער בע''ח, ובח''א כלל נ''ט ס''י כתב דאפשר יש
לסמוך להתיר טלטול מוקצה דאין לה שרש מה''ת משום צעב''ח. ונראה דהחזו''א
נקט כא''ר לקולה בסימן נ''ב ס''ק ט''ז ולכן נראה דכל מקום דאיכא צער גדול
לבע''ח יש לטלטלו בידיו ממש. אולם בשו''ע הרב סמך על צעב''ח אף להעלותה
דוקא בדאיכא ג''כ הפסד מרובה, ומהחזו''א נראה דא''צ להפ''מ ע''ש היטב דיש
לפרש כוונתו דמתיר או משום צעב''ח או משום הפסד. וכן הבין בשש''כ סימן כ''ז
ס''ק צ''ח את כוונתו. ונראה דהא דהתיר הא''ר והחזו''א משום צעב''ח אע''פ
דבסימן ש''ח ס''מ מבואר להדיא דאסור להגביהו ולטלטלו ורק שרי לדוחפו, נראה
דס''ל לחלק בין צעב''ח קטן כגון שאין לו מה לאכול ורעב לצעב''ח גדול כגון
שעומד לטבוע במים.